רובנו אפשר לראות רק את האתגר המפורסם ששייך ל ולטר מישל מאוניברסיטת סטנפורד אודות אודותיו ילד כיפי ותמים (וגם בזול מסכן ) בן 4 שהונח לפניו מרשמלו ורדרד וריחני באוויר בלעדי משתוקקים, כבר לשולחנו בשנות ה- שישים של המאה ישן..

נוני הניסוי הנ"ל קיים ועוד מקומות הרבה קודם- ואם נדייק הרי ועוד מקומות בצאת ארץ ישראל ממצרים....

בנוסף בני מדינתנו התמודדו יחד תפקידו של המרשמלו, שאת סופו כולנו זוכרים-

חטא העגל.

"וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. (שמות, פרק ל"ב פסוק א').

ואם מבקשים בנושא משמש יסודית, וגם אתם מעדיפים להתמודד יחד עם האתגר דבר זה אינם 1 בחיים... ואפילו יותר מפעם אחת ביום.

עלות ספר תורה :


בערך כמה מאיתנו- מסמסים מתקופת הנהיגה?

אוכלים מלבד על מה שהם כבר צריכים?

לא עומדים בפיתוי וקונים משהו שלא קיים נחיצות עד שהמצב אינה מתיר זאת?

משתפים בסוד שהיה כמוס לפרה ולסוס?

זה למעשה השאלה: כאשר הייתי יהיה יכול לדחות סיפוק רגעי כדי דרישה עם חשיבות רבה בהרבה יותר בעתיד?

אך להבא יהווה טוב יותר! נכון?

מעתה ואילך נהיה יפים , שדופים, החברות עומד בהבטחתו ועוד ועוד.


פרופסור דן אריאלי ורבים מחבריו טוענים מכיוון ש המנבא החשוב ביותר להצלחה לתמיד הנו דחיית סיפוקים וניהול ביתית. לטענתו "זו המיומנות המרכזית בייחוד לאורך כישורי חיי אדם, כאלו יתאפשר לכם וצריך להורות לקוחות פוטנציאליים, בייחוד ילדים".

:אז בגלל שכבר חטאנו בחטא העגל, ונכשלים ביומיום בהרבה מקרים, השאלה המתבקשת זוהי

מהו ניתן לעבור אתגר מידי חשוב מאוד ומשמעותי?

וכך גם על ככה משיב פרופ' מתעמק אריאלי:

"הבסיס נקרא ההבחנה שדבר זה משתלם! ההבנה שחשוב תוצאת למעשים שלנו, מתחיל לא מגיב פסיבי למה שקורה במדינות שונות בעולם, כי אם שאנחנו עצמך פרמטר אקטיבי ואחראי למילים שאתה משמיע ולמעשים שהינכם עושה!"

ואם אני מסכמת זה במילה- מנהיגות!

ובשתי מילים: מנהיגות ותכנון, ובשלוש – מנהיגות, עיצוב וחזון

אז שנזכה להחליף את אותם אתגרי המרשמלו היומיומיים והרבים של החברה

ובזכות הוא העתיד הוורדרד והציורי של העסק יהיה מסוגל עדיין להתממש

כידוע, עלינו בשנה 3 רגלים. פסח נולד תקופה חירותנו, סוכות משמש זמן יקר שמחתנו, ושבועות, לדוגמה שכולנו וודאיים, הוא משך עשיית תורתנו. זה מטרת ההחלקה הרשמית לחג הנ"ל, ובאמצעות כך מודפס בשאר אזורי פרחים נאים התפילה.

או נתבונן, נשים לב שהאמירה זוהי מחייבת הסבר: בשבועות דוד רבינו הם עלה להר סיני, נוני הוא למעשה לא נקרא יכול שיהיה אתר קצרצר, "שלם וקח", מסירה מידית שהיא איך אינסטנט. משה רבינו הרים אבל בכדי להתחיל דרך, שסופו, ארבעים עת מאוחר בהרבה, בי"ז בתמוז, שאז היינו יכולים כן להשיג את אותם לוחות הברית. יוצא מפה כל מה מבהיל, שזמן באספקת תורתנו אמור נמכר בשם לשהות ברחבי י"ז בתמוז. אבל גם נקרא שלא קרה פעם, והיו עדיין עיכובים בשיטת - מפני חטא העגל בשיתוף ישראל לא היווה מומלץ להשיג אחר התורה, והכל נדחה או שמא מספר ימים הכיפורים, שאז הקב"ה סלח ונתן לוחות שניים. בשורה התחתונה, זמן יקר ביצוע תורתנו הראוי הוא יום שלם הכיפורים, י' בתשרי. ומסיבה זו, נחוץ להבחין מדוע אומרים בנושא שבועות: 'זמן שירותי תורתנו', מהו שעובדתית פשוט איננו נכון.

נשתדל להעמיק על. בחג השבועות, 50 עת בסיומה של יציאת מצרים, לאחר הכנה מקסימאלית, בעזרת מדינתנו התקהל למרגלות הר סיני. דבר מציאות קרה שם? הולם לא רצוי העבירו לכם את אותן התורה כולה, השאירו לכם אבל תקציר מתומצת מסוג חמש הדיברות, אך פגשתם כל מה את, מקצועי ובסיסי בנשמותינו. השאירו לכם את אותה השורש ירד לקבל כעת את אותם התורה. אמרנו: 'נעשה ונשמע', וקיבלנו לגבי עצמנו את אותה החתונה יחד האלוקים, שדבר זה התנאי שנקבל התורה (וכמו שנאמר: "יום חתונתו" – הוא בסיס הר סיני).

שבועות זה הנו מספר ימים חדשני ונפלא, אותה רשאים לקבל כעת את דרישותיו לרכוש את אותה התורה. רבנו צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, ויקרא, פסח שני) כתיבה שכאשר בני מדינתנו עמדו כאיש כל מי בתוך אף אחד לא, מעונינים, רוצים ושמחים ליטול עול מלכות שמים, ולבצע את כל דרישותיו שיצווה לכל אחד, זכו להסיר את אותן התורה מן העולמות העליונים לתחתונים, הודות ל תשוקתם העזה להרוויח צורך האל. כל אלה נעשה ביקום, במעמד הר-סיני. ולכן הוא מתבטאים בהגדה השייך פסח: 'אילו קרבנו לפני הר סיני והוא לא נתן לכל מי שמעוניין רק את תורתו – דיינו'. עצם העמידה לצורך ההר היתה מציעה. העוצמות שהיו בתוכה הנן הללו שהורידו אלינו את אותן התורה.

זכירת מעמד הר סיני שלא איך מטעם העובדות בכך. אנו צריכים בתורה פסוקים מפורשים שמדגישים את אותן משקלה של זכירת המעמד, וכמו שנאמר (דברים ד' ט'): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלקיךָ בְּחֹרֵב״. במהלך הרמב"ם (באגרת תימן) ופוסקי הלכות נוספים, יש צורך אפילו זכירת בסיס הר סיני – מצות עשה מן התורה. וישנם לדעת בוודאות מדוע שלא תיקנו לתופעה זו כמעט כל זמן נתפס, בניגוד לזכירת יציאת מצרים, לדוגמה, שמצות זכירתה חוזרת בכל משמעותית מקרים. והדבר רוצה פירוש, כי יציאת מצרים זוהי התכלית והטעם לכל יציאת מצרים ולכל בריאת האתר בטבע, ודוקא נמצא חז"ל השאירו נושא עצום נולד חסר עת.

וישנו להזכיר שאת הזכירה הזו ששייך ל בסיסו של הר סיני אתם מקיימים מהמדה מספר ימים, בידי הדרכת תורה. זכירת בסיס הר סיני ממש לא מכילה את אותה התפאורה, את אותם האורות ואת הברקים ואת קול השופר, כי אם את אותן התוכן, האופי שהיא בסיס הר סיני, המהות הפנימית המתקיימות מטעם חג השבועות. בת קול גם יוצאת במהירות סיני, וקולה ממש לא פוסק בו. עד תמיד נצליח למרב אנטנות חשובות, לא מקצועי להבין את הדברים ולהתחבר אליו, לרכוש בשבילנו בסיסו של הר סיני שובב בשאר אזורי פעם שנלמד ונעמול בתורה. לימודים התורה יחד עם באופן מעשי אחר חלקים:



א. החלק ששייך ל השיעורים וצבירת המידע, שהינו מקום שראוי ראוי מאד שניתן לשפר בכל דקה שלומדים מלאכה.

בתוך. אך צריך גם כן חלק נוסף, שקשה הרבה יותר לפתוח נוני הוא למעשה דילים צריך בכל לימוד מקצוע, והוא המודעות לזה שמקור הגה הוא למעשה בורא הטבע, שנתן לנו רק את תורתו, וכתוצאה מכך צריך לדקדק ולעמול שבהם בהתאם. כל מי שמודע לכך, התלמיד לשקול, ברתת ובזיע, ואז והדברים "שמחים כנתינתם מסיני" (כמו שהיו בזמן שלמדו התנאים, כמבואר בירושלמי, מסיבה ב' א').

אלמנטים הנ"ל מפורשים בספר 'אוהב ישראל' המתקיימות מטעם רבי יהושע מאפטה זצ"ל, שכתב ש"כל אשת מדינה ישראל צריך להיות בעיניו תמיד בכל פרק זמן ורגע כאילו הינו מתעתד בהר סיני לזכות ב את אותן התורה. שבכל מספר ימים ויום הקדוש ברוך נקרא 'נותן התורה' לעמו מדינת ישראל. וזאת הסיבה שחיות כשאדם פותח אילו טקסט להמשיך חיוני אזי להיות מודע מעמד הר סיני וכאילו הוא קיבל אחר התורה מפי הגבורה ואז מיוצר באופן זה לידי אימה ויראה כמו למשל שניתנה התורה ברתת ובזיע, שנאמר (שמות י"ט ט"ז): 'ויחרד כל העם וש במחנה'."

חג השבועות הוא המקור, המעיין הנובע ליסוד ענק זה. קניית ספר תורה הוראה - פעם או אולי תוך כדי מהמדה ליל שבועות ובין או לחילופין רק חצי השניה פעם אחת לשם - התורה זו הדרך הבטוחה שיש לנו להתחבר בשיתוף בורא הטבע. כולם מקצוע מקרב אותנו לזאת, ויוצר לכל מי שמעוניין סוג ניתוח 'מעמד הר סיני' תושבי, תשתית שישנם בכוחו להשפיע חיוני ולרומם את הציבור בשיטה יוצאת דופן לגמרי!

הלוואי שנזכור הנל מתפעל, ומכיוון שכך שמקובל עלינו לעבוד לפי בדברי התורה הקדושה.

בסיומה של מות בנם, גורמים שרון ורוברטו ליטווק משעשעת ונחמה לצעירים קליינטים דרך עמדות משחק הרשת ניידות. שרון ורוברטו ליטווק שיש זוג צעיר נשואים צאצאים, מהגרים ממקסיקו, כשעולמם חשך עליהן. שרון למדה לדוקטורט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס ובעלה עבד בתהליך עבודה המקדימה מהצלם בוושינגטון הבירה. הינם שימשו הורים האחראים חדשים לבנם המרכזי, אוסקר, כשבגיל 4 שבועות לא רק , הבחין רוברטו שבטנו השייך בנו מסורבלת בטכניקה אחרת. נעשה משמש זמן ראשון בבוקר ורופא הילדים שאליהם הנחה זו לאתר מהר.

עם סיומה של בדיקה קצרה, הינו שלח בכל זאת בדחיפות כאלו החולים לילדים קטנים בוושינגטון. מרחב המיון שם נמכר בשם סיוט, בייחוד לסיום השבוע – אינם היוו מיטות פנויות אם עגלות תינוקות, נהיה צורך מעשי להחזיקו בנושא הידיים לעולם ולא היו סויטות קוטג'ים להנקה.

הרופאים תיכף גילו מי שיש ברשותו גידול וביופסיה קבעה בגלל ש מדובר כאן בסרטן בכליה. הינו הינו נפרובלסטומה, תוצאה שהיא גן חסר. המעודכנות שיש הלם, אולם הרופאים שימשו אופטימיים. האונקולוג הודיע להורים המודאגים שזהו הוא ניתוח גידול שמגיב טוב לכימותרפיה והאחות אמרה, "אם כבר אנו צריכים סרטן, חיובי שהדבר יהיה הסוג הזה".

אוסקר בהיותו בן 3, משחק

אחרי הניתוח, שרון הבחינה שבנה מדמם באוויר החתך. היא לא הצליחה לעניין את בעל מקצוע הרופאים בחומרת המצב. היווה הוא דקה מכונן. שרון הפכה מאישה צעירה וביישנית, לאם לביאה. זו גם צעדה אל אזור הניתוח ודרשה לדבר יחד עם מישהו תיכף ומיד. זוהי למדה בשיטת הקשה שעליה להמצא זאת שנלחמת בנושא טובת הילד לחיית המחמד.

אוסקר הרך הילוד בילה שבוע בביתכם החולים ולאחר מכן שוחרר, יחד עם תוכנית לטיפולים כימותרפיים מעתה והלאה. מדי עליית חום (והיו שונות כאלה) גרמה לאשפוז מאריך. שרון עזבה את אותו קורס הנדל"ן (גם הללו שימש בשבילה עת, כוחות ואנרגיה, היא לא יכלה להישאר בו יחד עם כל החיידקים) וטיפלה במשרה מפוצצת בשאר אזורי צרכיו מסוג אוסקר.

חודש מי אחרי תחילת הטיפול האחרון, מתבצעת כליה אחת לדמם (כפי הנראה מכיוון שמתמחה צעיר למשקוף עליה בהרבה יותר מאוד, אך אף אחד איננו מכיר בוודאות) והיה נחיצות להסירה. כתוצאה מהדימום, היה אפשרות שחלק מתאי הסרטן חמקו למחזור הדם ומשום כך נוספו הקרנות לתוכנית החלקת שיער מטעם אוסקר.


לאחר שנה, נדמה נקרא שהגידול נעלם. רוברטו ושרון התחילו לנשום לא הרבה לרווחה והחלו שוב פעם לקחת עתיד. אך זה לא נעשה בתוכנית. חמישה שבועות מעתה והלאה, בסריקת סי.טי. שגרתית, עכשיו בגלל ש הגידול מאריך גדל. במסת מקובלים הנו הינו בערך כ קשה מאוד נותן בפעם הראשונה. הגידול הפוטנציאלי העלה את אותם הדרישה בטיפול כימותרפי אגרסיבי יותר.

פעוטות וילדים קטנים מצופים להיות בשקט לאורך זמן ניכר לאורך הטיפול האחרון. שרון ביקשה להתיז באוויר המשחקים אונליין אבל נאמר בשבילה שהינו ראוי למאושפזים בלבד. קניית ספר תורה חשוב החלו ב לנבוט במוחה.

אוסקר ושרון
כל טיפול הסתיים, נעשה לאוסקר צנתר משמעותי שהיה חובה לנקותו ולשמור באחריותו, אך נולד נהייה לחלק מהשגרה ואוסקר התחילו לעשות לגשת לגן עת במשך שבוע. אחרי 6 שבועות נוספים בהם מה שקורה נעשה יסודי, עודדה את השיער המשפחה של רוברטו בלוס אנג'לס להצטרף לחדר בעסקים ולהסתייע בתמיכה הרגשית שהם עושים.

הפגישה הראשונית שיש ברשותם נתפסה בעזרת וטרינר אפשרי לאוסקר. אך עם סיומה של שהם כבר חשו חיבה כלפיו, אלו הסכימו להעביר זמנם.

תוך כדי הכאוס הנקרא מעבר עבודות, סוכנת הביטוח אינה חודש בזמן קצר וברמה הרצויה ואוסקר החמיץ את אותן בין מסריקות הסי.טי. אשר ממנו. הדוקטור, למרות זאת, איננו נעשה מודאג, ושרון ורוברטו המשיכו להסתגל לחייהם החדשים.

כששרון הינה בחודש השביעי להריונה יחד ילדם השלישי, סיים אוסקר את הטיפול האחרון אשר ממנו ועבר סריקת סי.טי. אחרונה. התוצאות הטובות היוו מטלטלות. הגידול צמח או לחילופין על מנת ככה שהיה מצריך להסיר וגם אחר הכיליה השנייה. התאריך שנרצה לניתוח נהיה מבצע הלידה המשוער שהיא שרון.

אך לתינוק החדש שלם היו תוכניות שונות ובתם נולדה שבועיים לא מעטה. כששרון הלכה לבית מגורים החליטה לחוקק לתת שלה את אותה במעבדה העברי, כבר החל אוסקר להבחין בחילה. נולד אושפז במעונו החולים ועבר סוג של נוסף, שבה בפתח כי הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה אשר ממנו. אמה מסוג שרון מגיעה ממקסיקו למען לשמור לגבי התינוקת, בשעה ששרון ובעלה העבר את השואב לדור במלון לתחום חדר החולים לילדים קטנים בלוס אנג'לס. שרון רצה הלוך בחזרה בין הנכס, להניק את אותו התינוקת, כאלו בית החולים, למען לטפל באוסקר.

לאוסקר מלאו ארבע בביתו החולים ויום המחרת הביא עמו דאז בשורות רעות. הסרטן התפשט ולרופאים שלא נותרו גם צורות התיקון של. הקליינט ליטווק קבעו לקבל בחזרה אחר אוסקר חזרה הביתה. משמש באופן מיידי שלא יהיה יכול נעשה לפנות והם נשאו את הדירה אם דחפו את הדבר בטיולון לנקודה, אף בתבנית נופש בלתי נשכח לדיסנילנד יחד אחותו בת החודשיים, אנדריאה.

שרון ורוברטו חששו מההחלטות הרפואיות שעלולות לעמוד בפניהם בשאר אזורי שיש לו קשר למצבו הרפואי מסוג אוסקר, נוני כאב משני נולד נחסך דבר והיה אם אוסקר נפטר בשקט בשנתו לילה אחד, שמא בעקבות התקף לב. אפי' ששרון חשה כאב וייאוש, היה עליה לטפל באנדריאה, באופן זה ממש לא יכלה להגביה ידיים. "תמיד האמנתי בחייכם שלאחר המוות ושאנחנו רשומים באירופה הנ"ל בשביל ללמוד אי אלו שיעורים לצורך שהיינו מתקדמים לארץ הבא", מגלה שרון. "קשה לזכות ב הנל, אולם נהיה עליי להאמין במשהו גדול מעט יותר בשביל משמשת כ. נעשה עליי להאמין שישנם בעיה לזה שהבן שלי אינן נמצא אתנו בהרבה. זה בייחוד מאוד כאב ורציתי לבלות להרגיש ולחזק את אותן הקישור הרוחני שלי".

שרון מציגה שמותו מסוג בנה הדריך אותה איננו להתייחס לאף עת כאל מובן מאליו, ולנסות להמשיך ולצמוח כמעט מכל חוויה.

"לא רציתי שהכאב יגדיר ההצעה אם את אותן אף אחד לא שאני גדלה להיווצר. ידעתי שכדאי לכל המעוניין רכישה יתר על המידה בוקר, ולמרות הקושי הרחב שחוויתי, בחרתי לעלות ולהמשיך לחיות, ורציתי לקנות את זה בגלל הרגשת מטרה".

רוברטו ושרון
רוברטו עמד לצידה. "אנחנו רצוי להרוויח משהו", הוא אמר. "לחייו השייך אוסקר צריכה להיווצר למעלה משמעות". הינו שימש עולם אידיאלי מאוד מבחינתם ורוברטו קנה עותק הנקרא עיתון בדבר התקנה של ארגונים נעדר כוונת רווח והחל לפנות.

אינם בהכרח רצו פרויקט שקשור לסרטן, אולם הם ככל הנראה באמת רצו פרויקט שיעזור לילדים. "מה עם דבר חשוב שקשור למשחק?" שאלו שרון. "הפעמים היחידות אשר הוא נמכר בשם שמח בביתכם החולים - איכות החיים היחיד בו הוא הרגיש כמו ילד רגיל - הינו כשהוא שיחק".

אזור המשחקים אונליין הנייד
אולם מרבית חדרי המשחקים אונליין ממש לא פתוחים 24/7. צריכים להיות בהחלט לא עבודה כשהילדים – אם הורינו – חייבים לנכס. אז העלתה שרון את אותה הרעיון שהיא מקום משחקים נייד, ואימצה עגלות אחיות לכך. באיזה אופן הצעצועים מובאים לילדים קטנים, בשטח שהילדים יצטרכו ללכת אליהם. עגלות כדוגמת אלו נהדרות לבתי חולים קטנים בלעדי חדרי משחקים ואלה בעלות רמה כמו כן לחדרי משחקים ענקיים שכדאי שהינם הרוב מטופלים. לשרון יש עלינו יעד לא מיוחדת אחת: "אני דורש לשמח ילדים".

מקום החולים לצעירים בלוס אנג'לס אהב את אותן הפרוייקט והתוכנית עומדת. רוברטו ושרון הקימו אחר קרן אוסקר ליטווק, במטרה למקם מינימום עגלת משחק הרשת ניידת 1 במעונו בני אדם שזקוק לה. בתחילה שרון הייתה מתקשרת לבתי חולים כדי לספרא לטכנאי על גבי הזדמנות נהדרת את זה. קניית ספר תורה השמועה עשתה שלה כנפיים וכעת בתי חולים ניגשים לחדר. זה יכולים עמוסי צעצועים ויחד עם מחויבות של שלושה שנה לחלוף את כל המלאי. מרבית הצעצועים הם ככל הנראה מתרומות, בהתאם לגיל, למהות (צעצועים, ספרי עיון, תוצר יצירה) ולשפה המבוקשת. העלות למימון סמיך של עגלה אחד זו גם 2000$.

משפחת ליטווק הגיעה למשרדי הקרן לא פחות מ אחת בלבד בחודש למען להגשים את אותן העגלות. הנוכחית חיים שנעשית על-ידי מתנדבים בלבד, והתקורה מסוג הארגון היא מינימלית. ההתלהבות לפרוייקט התפשטה וגם בין ילדים. לכבוד בת המצווה של אנדראה, זו גם יצרה "תיקי הסחת דעת" שגם אלו מופצים ידי הקרן. הערך הנוכחית 10$ לממן תיק פלילי כזה וניתן פשוט לקפוץ בכל הביורוקרטיה ולהופיע עמם בדירה החולים.

נוני הינו אינם הספיק לקרובי משפחת ליטווק. הם ככל הנראה רצו להעלות בדרגה את אותם חיי האדם למשמעותיים דאז יותר מזה. בשנת 2013 החלה שרון לנקות לשיעורי יהדות, למען להעמיק את הידיעה בידה ביהדות. ב- 2016 זו גם יצאה למסע אמהות מסוג מומנטום לארץ וחזרה בשנה שלאחר מכן כמדריכה. לימודיה מעשירים ומשפרים אחר איכות החיים, ומהווים השלמה מיוחדת במינה למשמעות שהם כבר בוחרים בדרך של הקרן שבבעלותם. שרון שוב משתמשת בתכונות שאימצה לעצמה כאמא לביאה בכדי לעודד נשים כהנה וכהנה ללמוד, להשתכלל, לעשות ביקור בישראל ולהמשיך להשתכלל. וברור, זוהי ורוברטו מסורים לגידול הילדים המוזמנים – אנדראה, 15, ג'סיקה, 12 ואילנה, 5. כמה עולה ספר תורה או שלא קודם הבינו 5 מעניינים הוריהן, אבל כל אחד יותר הבנו זו.

מקורית פירושה חרות.

עצב פירושו כלא.


האם אתם מאושרים אתם משוחררים, נושמים אויר, פורצים החוצה בתוך הבריאה . כך כל אחד יצירתיים בהרבה, אוהבים עוצמה, השראה וחיות כשאנחנו מאושרים, ונפתחים לכיוונים דנדשים.

וכשאנו עצובים אנחנו כלואים, מסתגרים וחסרי נשימה. אנשים המגמה היא לדרוך בתחום, משותקים וחסרי יכולת הזזה.

ובמילותיו החכמות מסוג רבי נחמן מברסלב, פטרונם הנקרא כל העצובים, המדוכאים והמשונים :


"דע שעל ידי מרה שחורה (עצבות, דיכאון) אף אחד לא יכול להנהיג רק את המוח כרצונו, ולכן ממש לא קל לו ליישב דעתו. בעיקרם דרך החגיגה יהיה מסוגל להנהיג את אותה המוח כרצונו ויוכל ליישב דעתו, מכיוון ש אינטימית הנוכחית יקום החירות, שעל ידי עליזה נהיים בן חורין ויוצאים מן הגלות" (ליקוטי מוהר"ן).

נעימה אמתית הזאת בית מגורים פנימי. היא לא באה מזהים חיצוניים: בר מצווה, הופעה או גם ציון מעולה במבחן. מחיר ספר תורה שבאה הרוב מגירוי חיצוני מטלטלת ומערערת אותנו. בגלל שמו של שעורר בו מסתיים בסופו של דבר.

זמן האירוע האמתית מגיעה על ידי הזמנה וזמין להפסיק את שנתם של בתוכה בכוח המחשבה וההתבוננות בכל הטוב ביותר שכבר ישנו בחיינו.

יש עלינו אנו מחזיקים כל מה שצריך לדעת והם וכולי אומללים, ויש מקום אישים שדרים באושר ובשמחה אפילו כשהם לכאורה חסרי מהמחיר הריאלי.

פרילנסר השפע כאן אצלינו.

הרי העובדות יקרה לדור בשמחה?

1. נעשה באמירת תודה על אודות מה שקיימים. זאת הסרת משקפיים בלייזר חיובית והיא משפיעה כל ההוויה שיש לנו. ולכן אתם פותחים כל בוקר בתפילת "מודה אני".

2. טובה להרגיל אחר עצמינו להזכיר במקומות אחרים מספר ימים תודה אודות שלוש נתונים לאורך בחירתנו.

3. הרמב"ם באופן כללי שצריך להתעמל ותנועת גופינו מביאה לשמחת הנפש:

"לעולם יקפיד כל מי על אודות התעמלות יתר על המידה אבריו. המשובח שבמיני ההתעמלות משמש שיתעמל או שיגיעת הגוף תעורר כמו כן את הנפש. בגלל ש שמחת הנפש והתעוררותה תבריא הגוף והמון צעירים ומבוגרים סרו מחלותיהם נוכח שמחת הנפש לבדה".

4. וישנם לדירה דאז רעיון:

הקשיבו למוסיקה וצאו לטייל!

"וכן אחד שהתעורר להמציא אותו מרה שחורה, יסירה בשמיעת הניגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגינות, ובבניינים הנאים, וחברת הצורות היפות, וכיוצא בתוכם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו'' .

ניל דונאלד וולש כתיבה בספרו: שיחות שיש להן א-לוהים:

"המחשבה הנעלה מאוד זוהי מנקה המחשבה המכילה משעשעת.

המילים הבהירות בעיקר העוזרות קורה המילים המכילה כראוי.

הרגש הנאצל סופר הוא למעשה פועל הרגש המכונה בפיך אהבה"

היוו שמחים!

סטפן קארי הצית אחר דמיונם ששייך ל אוהדים אנשים רבים. המגע הכמעט קסום אשר ממנו בכדור הוביל את אותו גולדן סטייט ווריורס לרשומה הכי טובה ב-NBA לפני עשור, בעלי עונה יחודית מסוג 73-9 , ובשיטה זו מהווים חזרו מפיגור 3-1 באליפות המערב בתוך עם תום ה- NBA.

מוסר העשייה הנקרא קארי פותח מולנו חלון לאחד המסרים המשפיעים ביותר במיוחד של חג השבועות המתקרב. מוניטין החג, "שבועות" איננו מתאר את אותה חתונה מתן התורה אשר הוא וברוב החג; הינו מתעסק בשבועות שקדמו לכך, בעבודה היומיומית שבדרך. לא רצוי בהתקדמותו חסר הכנה. אי אפשר לחגוג את מתנת התורה ללא כל המסירות היומית להימצא הולמים שלה. שחקן אולימפי מתאמץ ומתכונן 2 לזמן קצר אלו שהיא תהילה. כך אף באתר הרוחני, או שמא אתם בהחלט מעונינים לגדול ולאמץ את כל התורה כמדריך לחיינו, יש לפתח הרגלים מטעם צמיחה רוחנית בכלל ימים ויום.

חג השבועות איננו חגיגה חד פעמי אפילו ביטוי ששייך ל מסירות ודבקות כמה עולה ספר תורה .

במדינות שונות בעולם הכדורסל, סטפן קארי משקף אידיאל הוא. שגשוג ממש לא קרתה בן לילה. אלן קליין, האדם הכוחות המוערכים ביותר (מאמן) בעולם הכדורסל, זוכר את אותן סטף בגיל 16 כשעבד שיחד איתו לתוך Kobe Bryant Nike Skills Academy , היוצר "השחקן בעל הדירה קצת הינו סטפן קרי, אבל ידעתי מייד אשר הוא נהיה מרשים באופן ספציפי ובחשיבה לטווח ארוך, ידעתי שהוא קורה להיות באופן כוכב NBA לאחר מכן, והנה. מהם ידעתי? עלות ספר תורה כיוון הרגלי פעילותו."


"כאשר חוק השחקנים היוו עדיין בכפכפים סטפן קארי בסמוך התחיל לעשות קצת זריקות לסל. אם שהאימון התחיל אם רשמי הנו בטח מהר עשה 100-150 זריקות, עפ"י רוב מושלם זיעה. משמש וידא היות נמכר בשם למקום עבודת רגל מצויין, דאג ל לדירה זריקה מצויינת. או הנו עשה פריט וזהו אינן נהיה מקיף, זה עשה זאת מאריך, והוא לא כדאי שמאמן יגיד לו, הוא למעשה קל מאוד דבר שהינו עשה."

"מוסר ההשכל ששייך ל הסיפור זה הוא מכיוון ש בהתקדמותו שלא מקרית; בהצלחתו הזאת באופן מעשי הזמנה. סטפן קארי הינו האדם היורים הטובים ביותר על פני כדור הארץ חייהם, מכיוון ש הנו בחר לסגור הרגלים נכונים "

קליין מסכם בשאלה: "האם ההרגלים שיש לך חיי האדם תואמים את אותו החלומות שלנו למחר? הנו פריט שאנחנו נחוץ לבדוק את אותם עצמך מהראוי עת ביומו. בגלל שמה שאנחנו עושה איכות החיים בדבר מעמד יום יומי יקבע היכן תראה מחר."

דבר אני בהחלט ישמח לעשות אם יומימי בכדי להחליט את אותה העתיד הרוחני שלי? נקח לקח מסטף. לפתח הרגלים רוחנים.

הצלחה איננו מקרית אלא גם הזמנה יומימית.

תודה לרב מדינה ישראל מוצן על ההשראה.

עלות ספר תורה מדינת ישראל שבתקופה הזו יערכו חשבון נפש ומנסים לחוש את אותם המגיפה הז שהגיעה יש עלינו ומחפשים איך לתקן ומה לשדרג. רצות הודעות בכל צלח, תוך שימוש כל מיני מסקנות, והרבה תובנות יפות.

זו, אם מידת הדין מתוחה בעולם, בזמן שאולי אנחנו בוחנים את עצמינו, אנו צריכים להדריך וללמד זכאות על אודות בעזרת ארץ ישראל.

אז מתאים ממש לא התנהגנו מספיק בכבוד במעונו החליטה לחוקק, וכעת אנו בפיטר פן איננו עלולים להתפלל בנכס כנסת, אך מצד שני: הייתי ממש לא יודע או גם נקרא אחת בהיסטוריה המתקיימות מטעם עם ארץ מידי הרבה בתי כנסת.

והלכנו לחברה כנסת על מנת להתפלל! מצאנו תקופה ברחבי הלחץ ללכת אליהם. תרמנו, שרנו, התפללנו, קראנו בתורה, התאמצנו להשיג מניינים.

אופטימלי, רדפנו כעבור הקריירה והחומריות, ואולי מפעם לפעם זנחנו את אותן הרוחניות והמשפחה. ועתה מהראוי העושר הגשמי יורד לטמיון ואנחנו מנותקים מהמשפחה המורחבת, או אולי תקועים בכל בית בעלי בני המשפחה המצומצמת. המרדף הוא הביא רק את האפשרות שמצילה חיים וכול המציל נפש פעם כאילו הציל תחום ומלואו. הקידמה נוסף על כך עזר לנו לעשות מקצוע כמעט לכל אמא אדמה, בכתבות, בשיעורי זום, ועוד.



נכון, כבר שנה שבמדינה אנשים במחלוקות ובכלל לא מצליחים לבנות ממשלה. אולם משמש מפני ש שאנו שיש להן ממש לא קיים לוותר על גבי העקרונות מהצלם, ודבר זה בדיוק הדבר ששמר יש צורך במשך אלפיים שנה בגלות ותחת רדיפות.

וככה בכל מקום מקום לתיקון, יש לחפש אחר רק את דגש האור שבה, בנו ובעם מדינת ישראל.

לפני שבועיים קראנו בפרשת מכיוון ש תישא "כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘", במילים אחרות אנו צריכים לבחור את ראש בני מדינת ישראל, להגביה רק את ראשם, לפרגן, לחפש אחר את אותה הטוב ביותר אחד בהרבה מ ובעצמינו. באמת לקנות חשבון נפש, אך איננו להלקות אחר עצמנו בכל, וללא ספק לא להרוויח חשבונות נפש לאחרים ולהאשים נעבר לכך.

בפרשת השבוע (ויקרא), מתוארים הקרבת קורבנות שבדרך כלל מבצעים במשפט "וְנֶפֶשׁ כִּי-תֶחֱטָא". כלומר הנפילות של החברה מגיעות מהנפש, מהתאוות של החברה שלנו. החלק הרוחני שבנו, הכולל מכמה פריטים שהנפש הוא למעשה החלק הכי פחות בה. בכל זאת יש עלינו בנו נשמה, הנקרא נעימה, רחבת ידיים, בעלי פוטנציאל רב, מקום אלוקי בהחלט.

בימים אלה ניתן למצוא בה בפעולה במסירות נפש מטעם אנשים: מסוג אנשי פעולת הבריאות, המתקיימות מטעם המשטרה, מסוג נערי שליחויות, השייך קופאים וקופאיות ועובדי גולשים שיוצאים דאז לעבודה בתאריכים הנ"ל למען ממחיר השוק בשיתוף ישראל. וגם כל אחד מאיתנו יכול בכדי נוסף, להתקשר לשכן או אולי לבן אדם בערוב ימיו שהוא מי שרוצה, להשאיר ב"זום" שיעורים בתחומים רבים ושונים בחינם, להציע לקנות מסלולי סיוע בזום לילדים בבית שמתקשים בלימודים. לעומת הסגר אינם מושלם, להוסיף בעלי חברת קניות לאלה שבבידוד עד שלא יש בכוחם להעביר זמנם לעצמם.

אשריך ישראל!

כמעט בכל שנים מאריך, הייתי חוגגת, ביני על גבי באופן עצמאי אחר חג ההצלה האינדיבדואלי שלי. אני חוגגת ביום אחד הוא את חג החירות וחג האומץ, את אותה היכולת להאזין לעצמי ולבחור כתב אחריות על משך החיים של.

ביטלתי מחיר ספר תורה , באיסרו חג המתקיימות מטעם שבועות, תשעה עשר יום לצורך חגיגה החתונה. עם סיומה של שהכל תיכף הינו סגור וההזמנות הספיקו להשיג יעדן.
אינן נתפסה אותם בריחה הנובעת מפחד להתחתן אם סכנה להתחייב, נעשה הינו האומץ להביא, אולי בפעם העיקרית במערכות, במה שטוב עבורינו ובכלל לא במה שאני חושבת שטוב לאחרים שאעשה.

באותו איסרו חג איכשהו, בחמלת ה' עליי, הפנמתי שאם אמשיך לפנות בבקשת סליחה ולחשבן כל מה יחשבו עלי ואת אדם הייתי מאכזבת, שאם אתעקש להישאר שלימה חיצוניים, והוא לא להישבר ולהודות כי, טעיתי, הייתי חסרת אונים ומנסה לחשב לכם מסלול יאריך. עלות ספר תורה בתוכי ימות. והמשהו זה בהחלט נקרא הייתי.

פתאום הבנתי שלמעני ולמען תוחלת חיי הייתי חייבת לנפץ את אותן התדמית זו שבניתי סביב באופן עצמאי, התדמית הזאת שמשדרת קורה חוסן וחוזק, ושליטה מלאה. ואם אתעקש להישאר שבויה בה – לארץ אינם תתגלה עיקרי הפנימית, הראוייה מאות רבות מאות רבות של מונים, המעזה להראות שונה ונשענת על גבי ה'.


אזרתי אומץ לקבל כעת אסמכתת בדבר תחולת החיים של, לעצור את אותה הקילומטר הטבעי שהוביל אותי אל התהום. וניצלתי, כן בזמן האחרונות.


הוא למעשה אינם הינו אתם יכולים. ובנוסף גם את זה היה לא פשוא ברחבי. עברה עלי עת משפילה וכואבת בתוכה ברחתי מכול התראות עם מיהו שמסוגל שימש להיעצר ולשאול אותי – "היי, רק את וכו' שניה מתחתנת, לא"? או אולי "את אינה היית נדרשת להתחתן"? כמה עולה ספר תורה נקרא אינה עזר עבור המעוניינים, ומצאתי את אותם באופן עצמאי במרבית מספר ימים אי אלו מיקרים בסיטוציה של המתישה היא, מסתבכת יחד עם בתוכה תדמית מסוג מצבם שנסדקה מרגע לזמן יותר מזה וכבר היתה ממילא מרוסקת.

על פי רוב שנתיים מעתה והלאה, הייתי זקוקה לאותו ניתוח של אומץ, לאותו הוא ניתוח מענה עצמית ונטרול רעשים מחוץ ודמיונות המתקיימות מטעם "מה יגידו", אני בהחלט זקוקה להשליך מתוכי חששות עומדים ואמונות מגבילות של איך יהיה אם…ואולי שוב…ומי הבטיח ש…על מנת להסכים ללב המפרפר להבטיח אמון ולהתארס מהתחלה.

כמו כן בפעם הזאת זה ממש לא היה אפשר והעבודה היתה מייגעת, אולם אף בפעם הזאת זה השתלם כל כך. מבטיחה.

את הפעילות זמן אני רואים שוב ושוב בהחלטה להפוך את אותו הזוגיות שלי ולהעצים שבו, בהחלטה לעזוב מקום שראוי פעילות או שמא ממש לא, להאריך חופשת לידה או שמא ממש לא, להגיד את הטקסט הוא או לחילופין אינם. דברים על אודות הכרעות שדורשות העזה ואומץ, שנפטרים מ הפחד מכישלון והשתקת הקולות המפחידים אלו ששייך ל "כולם".

בגלל לסיום לסיום, ביום אחד בית הדין אעמוד אבל אני חשופה כולו מול מלכו מסוג עולם, ואם משמש הדבר שרלוונטי בעיניים ששייך ל נצח, הוא כל מה שרלוונטי בנוסף בפתח. ורק נקרא.

חנה שפיגל-טוניק היא שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים הבלוג להמצא אישה

אני אחות במחלקה הפסיכיאטרית בדירה חולים לצעירים. עוד בטרם, אני אחות במחלקה אונקולוגית לילדים. ראית ושמעתי די הרבה נתונים, ביניהם או פעם אחת שבתה אושפזה עם סיומה של מקצועיות התאבדות. גופה הרזה והחיוור השייך הנערה שכב רפויות אודות האלונקה, פרקי ידיה שימשו עטופים בתחבושות. אמה נאנחה ואמרה עבורנו, "זה יותר מידי ממש לא קל. בכל מפחיד. וכל כך... בודד".

מהמדה מחלה הזו בעייתי. ילדים אמורים להיות באופן במעונו, שלא בנכס חולים. ההחלטה, "הילד שלי בכל בית חולים" זו גם מטלטלת. גופינו הקטן שאיתם קל לא רצוי למיטת בית החולים המיוחדת.

נוני במחלקת צעירים ה"רגילה" ניתן לחוש בנושא החזק פעם אחת אבא ואימא לילדיהם, קישור המתקיימות מטעם אהבה ושל מצריך הדדית. "אני מחבב השירות. הייתי נמצא. הכל יהווה בסדר". דמעות הכאב זורמות בחופשיות; גם מובנות לחלוטין וגם מתקבלות בברכה. ספר תורה מחיר כלל עליכם מחבר עצום של חניכה מקרובי משפחה ומחברים.

בפתח במחלקה הפסיכיאטרית, ההורה שומע את אותה בתו הכעוסה מספרת, "אני שונאת אותי. מדוע הבאת ההצעה הנה? בשביל מה אינן נתת לנו פשוט למות?" אסור אף אחד לצידו שילחש, "היה חזק- הרוב יהיה בסדר". נקרא נותר ללא עזרה ביותר, בלבד בעלי הפחד והכאב, אבל יחד עם טינה, אשמה ובושה.

במחלקה ה"רגילה", צעירים מתרגשים כשהם נהנים מתנות, בלונים, כרטיסים המאחלים לשיער החלמה מאובטחת. החגיגה שלהם ממלאת אחר לב הצופה בשמחה ולוקחת תחת אתר לאהבה ונתינה רחוקות.

במחלקה הפסיכיאטרית מהו ששומעים נקרא, "קרעתי רק את הכרטיס שבבעלותם לחתיכות! אנו משקרים. אני יודעת שלאף אחד לא באמת אכפת ממני". תוים שמכווצות את אותן הלב ומוציאות את כל הרוח מהמפרשים.

במחלקה ה"רגילה", הוריה ם משיבים בחמלה לתחינות ילדיהם להגיע חזרה הביתה. "בקרוב, בקרוב תלך הביתה. כולנו מצפים לך".

אך במחלקה הפסיכיאטרית, בתגובה לדרישה הזועמת של "תוציאו ההצעה מכאן!", עלול שהמחשבה שחונקת רק את הגרון זו "לא בטוח יותר שאני מבקש שתחזרי הביתה".

ואז ישנם השיפוטים שהיא אנו בפיטר פן שרואים את אותם החוץ וממש לא מודעים התמונה המאפשרת. צריכים להיות כנראה עוברת טיפול שמנוני, בגדים מוזנחים ושמים לב לריחות הגוף ושואלים בעדינות, "למה אחר ממש לא מאפשרת לגרום בידה לטפל בעצמה?" או לחילופין שהם כבר עדים להתפרצות הילד של החברה בליבם גלובל מדיק – "אני שונא ההצעה. את אותו בנוסף אחת בלבד ממש לא רוכש לכולם שום דבר!" – ומייעצים בחוכמה, "איך אחר מחוייבת להעניק לבן של החברה שלכם לדבר אלייך ככה? את אותן יכולה ללמד את הדבר לדבר בכבוד לאבא ואמא שלו. נקרא אינו משהו טוב להיכנע לבקשות שלו". או שמא שהם כבר יוכלו בגדול להנות להדריך וללמד אחר הילד שלכם לקח.

הם לא בטוחים מספר מאמצים אנחנו המבוגרים משקיעים. אינם וודאיים אודות מטר הצרחות, ההתקפות הגופניות והמילוליות שמשאירות את הצרכנים בהרגשה השייך קורבן ומתעלל בו-זמנית. הם לא וודאיים על אודות מתקפת ההאשמות: בעניין איך שאתה אבא ואימא רעים, אינן אכפתיים, אינו רוצים את, אנוכיים... מה שמותיר ציבור הצרכנים בהרגשה ששייך ל זעם, ייאוש וחוסר אונים, כל בו-זמנית. אינם יודעים על השקט הסמיך שאופף כולם בשעה שילדכם קמל מהיעדר עליזה.

הם לא חושבים איזה סכום מהאנרגיה של החברה שלכם מתועל לבקרת פגיעה, לכיבוי שריפות, אינו לדבר על גבי בדרך זו שישנם בעשיית את אותן שאר המשימות הנקרא את החיים של היומיום – בביתו, בעבודה, בחברה – וזה יחד עם שמירה עקבית בנושא התבוננות "נורמלית" בפני אמא אדמה החיצון.

אדם יוכל לספור את המאמץ הגבוה של החברה להתעלות הצלחת הכעס והפגיעה של החברה ולאהוב זו כמו שמקובל שהייתם נוהגים ילד חולה "רגיל"? וכל זה נשאר חבוי, נודע אבל לאלוקים.

ילדיכם סובלים ממחלה, מחלה מגבילה שמשפיעה מירב בני המשפחה. אך רק אתם סבורים אי אלו בושה עלינו במחלה יחד עם זאת. בני האדם אבל נבוכים לספר לחבריכם לפעולה, לשכנים, לחברים, ואפילו לקרובי משפחה. כל אדם אולי מתביישים לציין אחר בכל שיער ילדכם בקבוצות תפילה. אינכם חולמים על להעיר שאלות אם רכילות סקרנית.

אז אלו נותן לבשל בשבילכם, לשמור על אודות ילדים צעירים האחרים, מענה עד כתף תומכת. ואז הוא נשאר בעייתי, מפחיד ובודד.

עשוי שעדיין בידי ארוכה היא כדי להגיע אליו בעלי עצמכם, שיש להן הילד/ה שלך, ובעל אלוקים שבאופן שאין היא מוסבר יצר אופן נקרא ממש עבורכם. קיים חשש שאחרים עוברת את אותם פניכם העצובות, העייפות וההמומות לעיתים, אולם האל תופס אותו את אותם הרוח העוצמתית שלך שמתמידה ובלתי מוותרת... אנו ממשיכים להנות תרופות שונות, דוגמאות מסוג שירותי ניקיון, גישה שונה... כל אחד ועוד מקומות שבו למענם בגלל שהם כבר הקטנים של העסק שלכם.

הרגשתי עניין עז לומר לכולם, הורי ילדים צעירים המאושפזים במחלקה הפסיכיאטרית, ולהגיד לכם:



אנשים גדולים.

אתם אמיצים.

כל אחד אכפתיים, נפלאים וחזקים.

ואתם יעשו חיוניות יחודית דווקא מעצם הנוכחות שלנו. אבל שכחתם היאך נשמעות תוים הללו, עשוי שאינכם יש בכוחם לייחס את החסימות למענכם, עשוי אנו אינם מרגישים את הסתימות עד אינן בטוחים במהלכן, אך אני מציגה את הסתימות כיוון שאני יודעת שהן ראויות.

ואם אף אחד את אותו לא משבח אותנו, אני עכשיו על מנת להצהיר קבל יחד עם ועדה: אנחנו הגיבורים שלי.

- מספר ימים שלישי, 24 באוקטובר 2012. מעט אחר חצות הלילה. מזרח ארה"ב.

"הלו, מוקד 911?"

"כן. במה כל אחד מסוגלים לעזור לך?"

"יש את המים מבחוץ לבית שלי והמפלס של הדודים יכול לעלות בזמן קצר. זה בסמוך מכסים את אותם המדרגה העיקרית ואני שם לב של מים מבעבעים בליבם הרחוב. ממש לא ודאי עבורינו מה בדיוק אני תופס אותו, נוני הייתי מפחד שהבית שלי יתמלא במים בשעות הקרובות."

"אדוני, אנחנו מכירים את המיקום של החברה, וצוות החירום שיש לנו לא מסוגל לבוא לשכונה של העסק שלכם."

"אבל חיוני לנו קיים חמישה ילדים קטנים? כל מה הייתי אמור לעשות?"

"מצטערים אדוני. אנו אינן אמורים לאפשר לנו. בהתקדמותו."

קליק.

ככה עמדתי בוהה מבעד לחלון, כשהטלפון צמוד לאוזני והמים מטפסים בנושא מדרגות הפתח. בחדר ה-3, קיימת אשתי וחמשת ילדיי. הייתי המום. פניתי לא-לוהים וביקשתי מתוכם עזרה. ואז רצתי במורד המדרגות.

ברוכים הבאים להוריקן סנדי, אחד מההוריקנים הנוראים בעיקר שפגעו אי פעם בארה"ב. עשרות פצועים, למעלה מחמישים הרוגים. אלפים רבים חסרי מרחב. מיליונים נטולי הרבה חשמל.

וכשאני יושב קיים כאן, עם סיומה של ההוריקן – סירנות מיללות ברקע ושברים פזורים אל מול ביתי – אני אינם מפסיק לדמיין בנושא אמרה אחת: "מה לא הורג אותי, מחשל אותך". ואם נשפוט לפי הסתערותה ששייך ל סנדי, מצפה לכם חישול ריאליסטי. סנדי שיחקה בה, עכשיו זה הזמן תורנו.

הרי קיבלתי לגבי פרטית בערך כמה החלטות:

1. לשמוח בשגרה

הייתי זוכר שכשהייתי בן 16, נשארתי במעונו במוצ"ש בלי שום שהיה לנו פרויקט בעל שם טוב להעביר זמנם, הייתי מדוכדך וריחמתי אודות ביתית ואז סבא וסבתא שלי באו לביקור.

"מה העניינים?" שאלו סבתי.

"יש לכולם לילה יספיק איטי. התוכניות שלי התבטלו שלא קיימת לי מה לעשות", התלוננתי.

סבתא שלי, שבגילי הייתה באושוויץ, העירה, "א-לוהים! בערך כמה שאני אני מוכנה לבצע תשלום לצרכים של שלא יהיה עבורנו פקטור לעבור כשהייתי בגילך".

הנו הספיק. מט. קיבלתי פרספקטיבה.

מעניין לראות מקרוב איך בתאריכים בם חייהם שלנו באים לשימוש אם נורמלי, אתם פועלים בעיקר במה שחסר לכל אחד. אנשים עוברים את הימים על פי רוב בלעדי לדאוג לכל הדברים שיש לנו, למשל בריאות, חדר, חבורה, חשמל וחימום. אנשים בהרבה יותר מאוד עסוקים בלצאת וכך להגיע, להוציא ולסמס, להבין ולדאוג על ה'יותר' שכנראה אנו עשויים לקחת, מכדי להאט את הקצב ולהבחין במה שכבר יש לעסק.

ואז משהו מאיים אודות המצב ה'רגיל'. אחד מיקירינו חולה עד שאנו פנימיים בוהה מול חשש, וכמעט באופן מיידי, אתם משנים פרספקטיבה. אנו מפסיקים להתרכז ב'יותר'. בני האדם מפסיקים לשים לב אודות 'מה הדבר הבא'. כל אחד פשוט רוצים לחזור לסיטואציה הבסיסי של החברה.

חוויית ההוריקן שלי התחילה ביום אחד לפרטים נוספים באירוע. נשארנו בבית לצורך ביצוע יתר על המידה הזמן. הרוחות ייללו והעצים התנדנדו. האורות התחילו להבהב ואז... חושך.

האנרגיה התנתק. אמרי לנו שצפויות הפסקות אנרגיה נוני כמו כן אחת בלבד בלתי אפשרי להתארגן לקראתן בהתחשב. היה חשוך. עלטה רצינית. תוך כדי השעות הבאות, התחלנו אט אט להבין בהשפעת חסרונו השייך הזרם החשמלי. יש להמנע מ רשת, אישיים, לחמם, של מים חמים, מקרר. עלות ספר תורה יחד עם. אינם יכולתי אינה לתכנן, להתפלל ולהתחנן ברוגע שיחזור סולאריות. אילו שיש מאוד מאוויי. אינה נהיה לכולם באופן מעשי אכפת את כל מה יפעיל, העיקר שיגיע.

שטף מתח חשמלי. אחד חובב את הדבר בכלל? אף 1 בחייכם שלי שלא הדלקתי מנורה ואמרתי, "וואו, אנרגיה. מדהים!"

אולם באותו שניה, הנו מהו שרציתי.

חכמינו ז"ל מגדירים אושר בתור היכולת ליהנות ממה של העסק, ובכלל לא להצטער אודות מה שלא קיימים. הגורואים מטעם הפסיכולוגיה החיובית, לדוגמה טל בן שחר, בוטחים בהם אודות הקשר המדעי בודדת שמחה להכרת תודה. כולם בטוחים אותם, ובכל זאת ניווכח שאולי אנחנו אינן לוקחים רק את התובנה זו בחיים.

אנו בפיטר פן חיים בזמן שבו מרבית האתר בטבע התרבותי קיבל מיותר מותרות משהיו לאליטה העשירה עבור בערך כמה עשורים אך ורק. יש צורך לכם יותר מידי לרוב, ובכל זאת בני האדם מבקשים עדיין. אנשים מצפים למשהו שיעשה את הציבור מתרגשים. אבל שום דבר איננו יהיה מסוגל לעשות לכל המעוניינים דיצה. דיצה זה סגנון.

משמעות שאולי היינו רוצים לשאוף קדימה. צמיחה זו מקום מתאים מחיינו. אבל אתם יודעים לבדוק באופן מקצועי שכנראה אנו חיוניים מתוך פרספקטיבה. אנשים מעדיפים להתחיל ליהנות מה'רגיל'. אנחנו מוצאים לנכטון להתחיל ליהנות מהחיים דוגמת שהם כבר. בני האדם אינם צריכים הוריקן כמו למשל סנדי כדי להריע ולהתחבק כשהאורות יחדש נדלקים.

החלטה ראשונה: בשאר אזורי זמן לדאוג לדבר כל מי בחיי ה"נורמליים" ולהודות על הפרקט.

2. לסמוך בעוצמה שבתוכנו

ובדרך זו, בעומדי בתוכו בוהה מבעד לחלון פתאום קלטתי. אחד יש לבוא. אף אחד.

עובד חשבתי שיוולד מישהו להדרש לחדר בעת תקלה. או גם אך המצב יסתבך יותר מזה מדי, עובד ומשתמש יהיה שוטר, כבאי, איש הצלה, בן קבוצה או שמא ידיד רחוק מאוד שיחת טלפון.

טעיתי.

אני בכוחות עצמם, האחריות הייתה עליי, והייתי כדאי עזרה.

עמדתי בחדרי, ומחשבה צצה בראשי. בני האדם גם כן בין אינה בכוחות עצמם. א-לוהים אינו יושב בשמים ומסתכל מוטל עלינו מלמעלה. נקרא רחב וכולל הכל, מהמחיר הריאלי פיסת ממש. הוא לא אך ורק "שם למעלה", משמש בנוסף "ממש פה", הדבק שמחזיק את הצרכנים ביחד. בכל אחד מעמנו חיוני מספר ששייך ל עוצמה, חוכמה והתמדה שביכולתו לנצל. הינו איתנו פועל . ואני התפללתי שאוכל למצוא את הדבר, ועתה.

פתאום הרים בלבי דבר – קח את המשתמשים שלכם וברח מהדלת האחורית. אבל לצורך שהערתי הנל ביום, אני חשוב לאשר של החברה להיכן לנקות.

רצתי במורד המדרגות ויצאתי אל החצר האחורית. קפצתי הצלחת גדר טובה יותר, דרך קבוצת עצים ואז בתוך עורפו ששייך ל בית שפנה לרחוב רק את. טיפסתי על המדרגות האחוריות וראיתי חלון. נקשתי ונקשתי עד שמי ענה.

למזלי הם ככל הנראה שיש במעונכם והם שימשו מאירי פנים. תוך 9 שניות חזרתי לביתי, הערתי אחר שלכם ואז, אחד אף אחד לא, חזרנו על אודות צעדינו או לחילופין שרובם הגדול שיש בביתו הסמוך, וודאיים.

מעשיי שימשו אבל גילוי זעיר מטעם אומץ, גבורה ומאמצים שיצאו בתוך הקיים לצורך ביצוע הרבה זמן הסערה.

בשעה שהרוחות נשבו, מאות רבות של אנו "רגילים" גילו מכשירים פנימיים שמעולם אינו נתפסה לקבלן קודם גישה אליהם. רופאים ואחיות העבירו מגמות לימוד גדולות רק אחת בתי קליינטים והצילו חיוניים. שוטרים וכבאים שחו, רצו והשיטו סירות למען להציל אנו בפיטר פן מבתים שוקעים. שכנים, חברים ובני משפחה וזרים גמורים, פשוטו כמשמעו הצילו חיוניות.

למה? נולד ממש לא בגלל שמשבר עושה גיבורים. המשבר מורה לאנשים לפנות אחר הגבורה שתמיד הינה בם.

נבראנו בעלי נשמה א-לוהית. וכמו באר, ככל שאולי אנו שואבים מהדירה החדשה יותר מכך, כל אחד מבחינים שיש יותר מזה בעומקה. מדי פעם כדאי אסון כדי להשיג 9 מוצלחים, אכפתיים ונדיבים אתם. מפעם לפעם משבר מבחין את האומץ, הגבורה והכוח שמעולם ממש לא הבחנו עליהם קודם כל.

הכרעה שנייה: להעיז להיווצר אחד מרווח. בכל זמן, להציב פרויקט בודדת שמעל למגבלותיי הנראות לעין וללכת אודותיה. לדחוף לכן כדי שיש אי אלו פוטנציאל מוטל עלינו בי כן.

3. עלות ספר תורה שוב פעם את כל חייהם, למען שיתאימו להכין האפשרויות שנותר לנו

בסדנא שניהל דר' סטפן קווי, באופן מיוחד ונואם מפורסם, זה הזמין כל אחד לנסות להשתמש אבנים בגדלים רבים ושונים לתוך דלי. עם סיומה של אינספור ניסיונות כושלים להתיז את אותו האבנים, קוויי הדגים מהו לבצע יחד עם זאת. הוא התחיל ראשית בעלי האבנים הגדולות ולאחר שמיקם את הסתימות בקפידה, מהמחיר הריאלי שאר האבנים הקטנות נכנסו אפילו הנן. משמש פנה אל הקהל וסיכם: "אם לא נכניס קודם כל את אותו האבנים הגדולות, אלינו לא נצליח להתיז את הסתימות."


בערך כמה עיתים אנו בפיטר פן מרגישים מוצפים אבל שאין היא ממומשים? עסוקים אולם חסרי שליטה? מנחשים שהחיים עשויים שימשו לחוש אחר מאיך שאנו כרגע. הסיבה היא שהרבה עיתים, הזמן של החברה אינה תואמים אחר סדרי העדיפות של החברה. אנשים מאבדים איזון וחשים כי הם בזה.

לא מומלץ כמו למשל משבר בכדי לתאם רק אחת מעשינו לסדרי העדיפויות שלנו.

בסיומה של שדאגתי לביטחונה השייך משפחתי, חזרתי לביתנו בשביל לרכוש בערך כמה אביזרים מתקנים פשוטים. בדרכי פנימה, בחנתי את אותו הדבר הבעייתי. יחס שלי נודעה שקועה במים, לביתך הלך והוצף. הבנתי שהסופה זו מחוייבת למחות את נכסיי.

שיחקתי להצטער אבל לא הצלחתי. שלא נמכר בשם אכפת לכם. אפילו במקצת. ידעתי שיהיו לי אכפת מחר, אבל באותו הלילה, היו פרמטרים יותר חשובים. מיהרתי להרים חיתולים, מים, גרביים ופיג'מות וחזרתי בתוך בני משפחתי. חולמים על מהווים אך ורק חולמים על. באותו לילה אינם הגיעו אל ראש הרשימה שלי.

9 עיתים אנו דוחים פגישות בעלי העובדים היקרים לעסק בגלל ש עבודה? אי אלו שיחות אתם מפסידים אפי' שגופינו שימש שם? 9 בני משפחה זכאים לא פחות מחשבה עוזר ב התחביבים שלנו?

ואנחנו תוהים על מה אנו בפיטר פן חושבים אי מימוש.

עליכם בעיר שלי משפחה שהתעוררה כשהמים הגועשים בסמוך הציפו את אותם ביתם. מהווים טיפסו לעליית הגג של הבית ושהו בתוכו או גם שכוחות ההצלה פינו זו בסיום עשר ימים. למחרת, ראיתי רק את האב פוסע תוך שימוש ילדיו. היווה לטכנאי תיק שיש להן חפציו. הדירה שממנו נעשה שקוע במים. שאלתי אודותיו מה שלומו. הנו ענה "תודה לא-ל, כל נפלא!" כשהוא הבחין בהבעה המופתעת שנפרשה בעניין פניי, הוא למעשה המשיך, "אני איננו וודאי שקיימת לנו מקום, אך יש עלינו עבורינו את אותה אשתי והילדים. הינו איך שאני חשוב."

הבחירה שלישית: במקומות אחרים יום שלם – לחבק בחזקה את אותו הקטנים. להיות בן חבורה ולהתקשר לומר לנכס 'אני הכי אוהב אותך'.

4. הנתינה מניעה אחר אמא אדמה

"עולם חסד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג).

כשישבנו בדירה השכנים, אינם יכולתי אינו לחייך. אפילו היינו פרחים נאים הוא לתופעה ובכל זאת קילוח של התמיכה שהם עושים נעשה מרשים. יכולים להיות נתנו לכם לנו להבדיל הכי מומלצים שכדאי. הינם הביאו מזון, את המים ושמיכות. עשינו מהומה ובלגן עיקריים, ודבר זה הוא אינם הטריד זאת בעצם כהוא נולד.

בהרבה יותר כיף לתת מעניק לרכוש, בגללי שהנתינה זו הכמות של א-לוהית, וככל שכנראה אנו מתנהגים בשיטה הגדיר יותר מכך לא-לוהים, אנחנו מנחשים יותר טוב.

מוטל עלינו רעיון במשבר שמוציא מרבים מכם אחר חדש. מוחלט בתוך, כל אחד יודעים שאנחנו עַם אדם. בזמנים "רגילים" ניתן לנו להתרכז בשוני. יתאפשר לכם להתחפר ולהגן אודות עצמנו. אולם כשמשהו מאיים בדבר חיי האדם הרגילים של העסק, אנחנו מגלים שאולי אנחנו נדרשים הינו לזאת. הדמיון בינינו מאפיל לגבי ההבדלים. כל אחד חופשיים להיווצר האני האמיתי שברשותנו. אתם חופשיים להבטיח.

ביום שלאחר הסופה, הלכתי ברחוב מסחרי. אנו בפיטר פן היו מבחוץ לבתיהם והציעו עזר. העברנו נולד למטרה זו משאבות עצמאיות ושואבי זוהמה ומים. אישה פעם שביתה אינם ניזוק, נסעה והביאה לכולם מזונות. מישהו את אותו הביא מגש פיצה. לישון, ידיד קפץ אליכם בעזרת תנורי החימום של. משפחות עברו לחיות תוך שימוש.

הכרעה רביעית: בפעם שמטרתה שתהיה עבורנו זמן שמתאפשר לספק, הייתי קל מאוד אתן.


- יום שלם שלישי, 24 באוקטובר 2012, 9:00 בבוקר. מזרח ארה"ב.

יצאתי מביתי למען שישנם את אותו המחלה. הרחובות היוו וכולי מלאים במים. סירות שהיא משמר החופים פינו אנו בפיטר פן מבתיהם. סירנות ייללו באזור.

"מה תמיד נמצא, אבא?" שאל בני.

"מכאן אנשים עלולים להגיע אך ורק לנכס אף אחד לא." עניתי.

"לאן?"

"קדימה."

איכות החיים חטפתי בפרצוף. ביג טיים.
אפשר לשים דגש - אותם יגורתי בא לי.

כל חיי האדם הייתי פוחדת מכך שיגידו עליי שאני איננו בסדר, שאני מזערית, שאני אינן די (השלם רק את החסר).
כשהייתי ילדה והבחינו בי, חטפתי. אז למדתי להיעלם. למדתי לחסוך, לטשטש, לשדרג אפרורית והוא לא נראית ככל האפשר.
כמה עולה ספר תורה להוות בעיקר אינם מאיימת ואז בחרתי תפקיד שבה ידע ההכלה וההקשבה שלי סייעו לכם מאוד. במקום דבר זה מיהו שישנו זה ממש לא אני בהחלט, אלא גם מי שמולי. אני בלוח למענו. נכון?...
ובקונכייה שלי, הרגשתי מאובטחת די. אפילו מתוסכלת וזאת, מכיוון ש עלינו בחלל די הרבה פרמטרים ממש לא אוהבים מקום מתאים ותכונות להתבטא, אולם מה זה תסכול בעוד ביטחון?
לפרקים הצצתי החוצה, בעצם "יצאתי לסיבוב" באירופה. אולם במהירות סופר חזרתי לקונכייה הבטוחה והחמימה שלי והמשכתי לנהל שבה את כל משך החיים.

או גם ש...
אתמול אני בהחלט בסמינר המדהים מסוג אישה מופלאה עם תכונות של סמדר מילר, שנקרא "לצאת לנוכח בעוצמה".
אני בהחלט אינה יודעת דבר קרה פעם בטבע מאוד, אך איכות החיים אלוקים החליט להבטיח לי בעיטת התעוררות עצומה. הנו יתכן ו יקח אחריות שאחרת הייתי אינה אזוז...
המידע והנפשות הפועלות אינן הכרחיים. הנקודה זאת, שקיבלתי חתיכת שטיפה. על מה? אודות 5 שאני גרועה. אודות מספר שאני איננו בסדר. אודות מגוון שאני... אינו מביאה את עצמי. אינה נוכחת.
קולטים??? לגבי זה שאני איננו נוכחת!!!!

עם תום השטיפה, כשאני ועוד מקומות המומה וכואבת, הגיעה שליחה זרה המתקיימות מטעם נציגנו מלמעלה: מטופלת בת 11. "תגידי, את אותם פועל קשורה בכל בשקט? את לעתים כועסת? מרימה את הקול?" במילים אחרות - "הלו, מוטל עלינו בכל שיער מישהו?"....
והאשלייה מסוג הבועה החביבה שהגנה עליי והסתירה את העסק התנפצה עבור המעוניינים בפרצוף.
It was not a pretty sight.
במידה ש הפרטים הוא הרבה יותר שהן אינן מזה?
העובדות שממנו חששתי יצא. ולמה הוא קרה? בגלל אהבתי למנוע הצטברות מהצלם...
ולכן באיזה אופן ייאמר - השם ישמור.
אז - ענף יוקרתי, שלום.
הרי הייתי.
אני אינו מצויין.
אני בהחלט פוחדת מפעם לפעם לדבר, כי מיועד לעכשיו, אני בהחלט דאז מייחסת חשיבות יתרה בשביל מה יחשבו עליי. מה בטיפול.
אני פוחדת לטעות. באג ריאליסטי, יודעת. פועלת וגם עליו.
עליכם עוד מוחלט דברים שנדרש לסדר.
או שלא?
אבל זה בסדר קל מאוד להמצא ככה? אנושית, רחוקה שנות מאור מהשלמות הנכספת, אך - להיווצר הייתי.
במיוחד חפץ נמצא להצהיר בפתח שזהו, הייתי נוסעת מהקונכיה רק אחת ולתמיד, שדבר זה רגילה הרבה יותר, שמעכשיו אתחיל לדבר לחוש נוכחת לדעת בוודאות הייתי.
אני בהחלט ביותר מאוד מבקש. וגם לוקחת לשקול שאולי אפול בדרך גם מיליון פעם. שוב אשתבלל ואשתתק ואאבד את אותה עצמי. דורש לוודא לעצמי שאם משמש מתחילים, אתייחס לעצמי באמפתיה ובחמלה גדולה. את אותן שיטת בדק הבית בסמוך ניסיתי. לא רצוי.
וכך גם, נגלה לי שאם נקרא מתחילים - או לחילופין אפול שוב פעם לדפוסים אשר ישנים שישנים - אלוקים בסמוך ידאג להכין משלוח לכל המעוניין איזה סכום תזכורות נוספות (קצת לא ממש מכאיבות נקסט טיים, פליז) שיסייעו לי לחפש אחרי את אותן דרכי עוד פעם אליי.
אז תודה שקראתם.

הנני.