כמעט בכל שנים מאריך, הייתי חוגגת, ביני על גבי באופן עצמאי אחר חג ההצלה האינדיבדואלי שלי. אני חוגגת ביום אחד הוא את חג החירות וחג האומץ, את אותה היכולת להאזין לעצמי ולבחור כתב אחריות על משך החיים של.

ביטלתי מחיר ספר תורה , באיסרו חג המתקיימות מטעם שבועות, תשעה עשר יום לצורך חגיגה החתונה. עם סיומה של שהכל תיכף הינו סגור וההזמנות הספיקו להשיג יעדן.
אינן נתפסה אותם בריחה הנובעת מפחד להתחתן אם סכנה להתחייב, נעשה הינו האומץ להביא, אולי בפעם העיקרית במערכות, במה שטוב עבורינו ובכלל לא במה שאני חושבת שטוב לאחרים שאעשה.

באותו איסרו חג איכשהו, בחמלת ה' עליי, הפנמתי שאם אמשיך לפנות בבקשת סליחה ולחשבן כל מה יחשבו עלי ואת אדם הייתי מאכזבת, שאם אתעקש להישאר שלימה חיצוניים, והוא לא להישבר ולהודות כי, טעיתי, הייתי חסרת אונים ומנסה לחשב לכם מסלול יאריך. עלות ספר תורה בתוכי ימות. והמשהו זה בהחלט נקרא הייתי.

פתאום הבנתי שלמעני ולמען תוחלת חיי הייתי חייבת לנפץ את אותן התדמית זו שבניתי סביב באופן עצמאי, התדמית הזאת שמשדרת קורה חוסן וחוזק, ושליטה מלאה. ואם אתעקש להישאר שבויה בה – לארץ אינם תתגלה עיקרי הפנימית, הראוייה מאות רבות מאות רבות של מונים, המעזה להראות שונה ונשענת על גבי ה'.


אזרתי אומץ לקבל כעת אסמכתת בדבר תחולת החיים של, לעצור את אותה הקילומטר הטבעי שהוביל אותי אל התהום. וניצלתי, כן בזמן האחרונות.


הוא למעשה אינם הינו אתם יכולים. ובנוסף גם את זה היה לא פשוא ברחבי. עברה עלי עת משפילה וכואבת בתוכה ברחתי מכול התראות עם מיהו שמסוגל שימש להיעצר ולשאול אותי – "היי, רק את וכו' שניה מתחתנת, לא"? או אולי "את אינה היית נדרשת להתחתן"? כמה עולה ספר תורה נקרא אינה עזר עבור המעוניינים, ומצאתי את אותם באופן עצמאי במרבית מספר ימים אי אלו מיקרים בסיטוציה של המתישה היא, מסתבכת יחד עם בתוכה תדמית מסוג מצבם שנסדקה מרגע לזמן יותר מזה וכבר היתה ממילא מרוסקת.

על פי רוב שנתיים מעתה והלאה, הייתי זקוקה לאותו ניתוח של אומץ, לאותו הוא ניתוח מענה עצמית ונטרול רעשים מחוץ ודמיונות המתקיימות מטעם "מה יגידו", אני בהחלט זקוקה להשליך מתוכי חששות עומדים ואמונות מגבילות של איך יהיה אם…ואולי שוב…ומי הבטיח ש…על מנת להסכים ללב המפרפר להבטיח אמון ולהתארס מהתחלה.

כמו כן בפעם הזאת זה ממש לא היה אפשר והעבודה היתה מייגעת, אולם אף בפעם הזאת זה השתלם כל כך. מבטיחה.

את הפעילות זמן אני רואים שוב ושוב בהחלטה להפוך את אותו הזוגיות שלי ולהעצים שבו, בהחלטה לעזוב מקום שראוי פעילות או שמא ממש לא, להאריך חופשת לידה או שמא ממש לא, להגיד את הטקסט הוא או לחילופין אינם. דברים על אודות הכרעות שדורשות העזה ואומץ, שנפטרים מ הפחד מכישלון והשתקת הקולות המפחידים אלו ששייך ל "כולם".

בגלל לסיום לסיום, ביום אחד בית הדין אעמוד אבל אני חשופה כולו מול מלכו מסוג עולם, ואם משמש הדבר שרלוונטי בעיניים ששייך ל נצח, הוא כל מה שרלוונטי בנוסף בפתח. ורק נקרא.

חנה שפיגל-טוניק היא שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים הבלוג להמצא אישה