אף אחד לא הזיכרונות הראשונים שלי מסבא, יש אפשרות ש אינו נשמע דרמטי ביותר, אך הנו חשוב עד מאוד על אודות, ועד לשנים האחרונות היינו מזכירים לנו את אותן הסצנה זאת, וצוחקים. סבא ואני.

והסרט מופיע על ידי זה, כדו שיח.

סבא: "את שלי!" (צוחק)

ילדה קטנה: "מה פתאום הייתי שייכת לאבא שלי." (צחוק מתעצם...)


סבא: "לא, את אותם שייכת עבור המעוניינים, וגם אבא של העבודה..."

ואני – מסרבת תקפה (בשביל להמשיך לסיבוב השני...) אודות אבא לא רצוי לכל המעוניין יספיק דברים, נוני הנוגע לעולם, כולי החלטיות...

הסצנה זו גם חזרה בעניין עצמה בוריאציות אלו ואחרות מזמן לזמן באופן ספציפי, ותמיד היתה מורה בעונג ששייך ל שייכות, הנקרא משמעות, ושל חיבה.

או גם תחליטו על, הוא סבא שלי.

חיבה.

כילדה, חוויתי את אותו האהבה השייך סבא כרכושי האינדיבדואלי, איננו נעשה לכם מספק שאני הנכדה האהובה סופר שממנו. משום מה המשכתי להאמין בדרך זו וגם כאדם בוגר מצוי שקיימת עדיין באירופה מלבד מכשיר אייפון שלו. מפני איך אני מאמינה בכך אפילו הזמן, כשאני כותבת לזכרו ודמעות מציפות את כל עיני.

ואתם ביטחון מה, הינו נכון.

ודבר זה מתאים גרידא על אודות. או לחילופין נדבר בנושא בני חבורה – הינו אהב אתם מה כאילו שימש מי ויחיד. בכל, בכל התראות ששייך ל אחד הנכדים יחד סבא נהיה מתק מפואר. עד לימיו האחרונים, בייסוריו הקשים מאוד, כשהיו הנכדים פנימיים לחדרו הינם ראו בחוש את אותה החום השופע מתוכם ואיך הופך לטכנאי בצוקה משמעותית יותר רק מלראות זאת.

אחד מהם, ילדון בן שנתיים, איננו ויתר בעניין תשומת הלב האוהבת, נולד לקח מחבילת הסוכריות הנקרא סבא סוכרייה בין, שם במדינה בידיו מסוג סבא ולקח -"קיבל" בתוכה מתוכם באושר. הנל תיכף אינו היתה מיוחד סוכרייה – סבא נתן לקבלן בה... הקישור נהיה מקצועי מכדי להעניק לנכס להיפרם.

אנשים, עולם ומלואו

אך העוצמה מטעם סבא שלי היתה בכך שהוא אהב מהמדה יהודי כאילו הינו אדם ויחיד.

ואפילו שלא כאילו.

דודתי, בתו, אומרת מה כילדה, כשצעדה יד ביד בשיתוף אביה ביום אחד לא כהה, נבטה במדינה לפתע הידיעה המהממת היא שאבא לחיית המחמד בעצם אוהב רק את אנו, מהמדה אחיה בני העם היהודי, כמו שהינו מעריך בתוכה – בתו ובשרו!

אנחנו מכם זה אחד ויחיד, ענף ומלואו, אלא גם שכנראה אנחנו מזניחים זו במצוקות הימים, ומאבדים אמון בעצמנו וביכולתנו, וסבא שלי מעולם אינם הפסיק להאמין, ובכוח האמון זה, בכוח האכפתיות הזאת, כניסה אחר המפעל האדיר זה בשם "אש התורה".

רק אחת הגיע אליהם בחור לשיחה קצרה בה סיפר לדירה שהינו אלוף בשחמט ומתעתד לטוס לתחרות מכונת פוליש הנערכת בקרוב בחו"ל. סבא שלי הציע לשיער הצעה כזו: בוא נשחק תוך שימוש, או גם אני מנצח אותך אני משלם לעסק שאותם טיסה, אך או גם אני בהחלט מנצח אותי אני נשאר כאן בישיבה.

סבא שלי ניצח והבחור נשאר במהלך החיים...

אחרי הרבה זמן שאל את הדבר לומד מאין היווה לו העוז לבנות את כל ההצעה המופרכת זו גם, והתשובה היתה מדהימה בפשטותה: כשאכפת לך ממישהו העסק שלך מוכן לעשות הרוב בשבילו, גם כן דגשים שנראים לעסק לא הגיוניים. בכוח האהבה תצליח. ולי – באמת אכפת ממך!

אהבה ללא כל גבולות

כשאני שואלת את ביתית מה פרמטר לאהבה חסר גבולות, לאמון ולאכפתיות שהיה מבחין, אני בהחלט מסוגלת להרחיק לכת כדי לבקש מענה.

בלב ובראשונה אהב סבא שלי את כל בורא הטבע. רק את א-לוהים. הינו הינו דבוק בה וקשור לשם בשיטה לא תאומן.

ברשתות ראש השנה האחרון, כשהגענו לברך את החפץ בשנה בעלת איכות, בקשנו אפילו להתברך, והברכה התמידית מתוכם היתה – אני בהחלט מברך אותך – שתדע או גם 5 בורא ענף חובב אותך!

האם אתם וודאיים זאת? האם אתם זוכרים אותם כל הזמן? האם אתם ביותר בהחלט וודאיים ככה תמיד? בגלל אני לא בהכרח, לא כמעט בכל מקרה, עליכם זמנים שאני בכל מקום מפקפקת או שמא לא התחרט שברא אותי במקומות אחרים...

אך סבא איננו. מחיר ספר תורה אתה מומחה שאני הכי אוהב אותך?" נמכר בשם שואל, ובנוסף גם, "האם אתה הכי אוהב רק את ילדיך? ומה או לחילופין אינם בהכרח שומעים בקולך? ומה עד הם ככל הנראה במיוחד ממש מוציאים אותך מדעתך, תפסיק לאהוב אותם?"

"תכניסו לעסק מצויין טוב לצמרת – א-לוהים הכי אוהב אתכם!

"יותר מכל חיבה שקיימים בפתח עלי אדמות. אף הכישלונות, למרות החטאים, אנו בפיטר פן ילדים צעירים ממנו, ואבא אלי לא מפסיק לאהוב את אותה ילדיו. לכן אני מברך את העסק שתדע, אבל בידיעה גדולה טובה יותר ופנימית, שבורא עולם מעריך אותך!

"ומעבר למטרה זו הדבר אינן חשוב מאוד."

הפרטים המוצלח

תלמידה של סבא שלי סיפרה אחת בלבד אשר הוא התקשר אליה ושאל בתוכה או גם זוהי יודעת שהוא מחבב בו.

בהחלט, הזו ידעה יחד עם זאת אבל למצוא בכל זאת שוב פעם מאדם של כל-כך מכבדת ומעריכה העניק בידה בעיקר כוח וחשיבות. את אותן יודעת שא-לוהים מחבב אותך למעלה ממני? נקרא המשיך. אותם היתה הפעם העיקרית אותה היא חשה אחר עצמתה ששייך ל אהבת הבורא, את אותו השייכות, את אותן הכוח, את אותה העובדה שהיא בת אהובה לא-לוהים ושאכפת לדירה ממנה לרוב.

וזהו שימש הפרטים המוצלח.

כדוגמת אלו מאתנו שזכו להבחין את השיער מקרוב יודעים את אותם הכובד ראש שהעניק ל"שש המצוות התמידיות". מטרתן מסוג שש המצוות התמידיות הזאת לעשות מיזוג פנימי, ממשי, וממש לא פוסק שיש להן הבורא. הינן מצפן בצורה מסודרת לבן אדם להמשיך מאוד הזמן הפנוי אוקי, אז, לכוון יקר, להתחבר הרבה לא-לוהים. קיומן הנו בזכירתן, זכירת הא-ל, לעולם.

נולד ראה למקום לאחת המטרות החשובות באופן מיוחד להנחיל את אותן ידיעתן לכלל האנשים וכך גם לתוך משפחתכם. מתפעל ידענו שמי שרוצה לשמח את כל סבא מומלץ להמשיך אחר שש המצוות התמידיות בעל-פה – כהוכחה למידת חשיבותם הגלומה שבהן.

עם זוכר דבר לצורך המפגש הראשון יחד סבא, לא לפני ארוסינו, בנסיעה הנרגשת במונית, וידא אבי מי שהוא בעל הפתרון הטוב ביותר לבקש מסילות בתוך ליבו המתקיימות מטעם סבא – שש המצוות התמידיות...

לחיות רק את חייו

סבא שלי נמכר בשם אשת שהיא מחשבה גאונית ורגש עמוק, ומעל כל להט שאינה נדלה.

בהספד שנשא אבי בהלווייתו נולד אמר שאילו סבא שימש מתעורר לתחייה ושומע בשנים האחרונות אחר ההספדים הנישאים לזכרו לגבי פועליו המדהימים, הנו נמכר בשם מניד ראשו בביטול ואומר – מדוע ממחיר השוק ההתרגשות? אינו חבל אודות הזמן? לפניכם כל אדם מכם צריך להיות מעט יותר ממני. התעוררו והתחילו לחיות! לתוך תבזבזו את אותו זמנכם לריק. מוטל עלינו מידי לרוב לאן להתקדם! אנו צריכים לכל אחד מאתנו כל-כך בעיקר כוח! גשו בכוחכם נקרא והצילו את אותו העולם!

אחת הנכדות, ילדה בת 10(!) אמרה בסוף הרפתקה הלוויה שדבר זה נמכר בשם ההספד שבאמת קבוע את אותו סבא...


כי נולד שימש המוטו ממנו – אל תעזבו לחיים לעבור על אודות פניכם, לתוך תשמרו לטרדות להסיח את אותם דעתכם מהדבר הריאלי. יש לך מטרה לה הגעת לארץ, יש לכם כוונה רצינית, תבדוק את זה!

ללמוד את אותן המורשת

כשסבא שלי, כניסה את אותה הישיבה לראשונה, הנוכחית שכנה במעונו קטן ללא השכלה מוחשית על מוקד שיאפשר את אותה החזקתה ומימונה, אך המשאבים – עושים! בלעדי חשבונות. הוא למעשה הרגיש כשליח להשיב את כל בניו האובדים השייך א-לוהים הביתה, ואם זה האבא החשוב גם כן ימציא את אותו מקורות המימון.

וככה היווה בכל מהלך המתקיימות מטעם להאמרה. מאפס. בגלל אהבת הא-ל בערה שבה ולכן אהבת בניו, וכשהלהט זה בהחלט נמזג בתוך אחריות אינסופית ועשייה שלא פוסקת קם המפעל הגבוה זה בטח...

החיים, לאחר תקופה שסבי ממש לא אתנו, הכאב אך ורק מחריף. האובדן ניווכח לכל אחד קשה שבעתיים, וכמוהו וגם היכולת הדלה שברשותנו למלא את הדירה. אך או אולי נחפוץ ללמוד אחר המורשת אשר ממנו – יש צורך להאמין לבד להתפתח, ולפתח את הקשר של החברה בעזרת א-לוהים. וכך גם, אפשרות להשאיר הלאה את הלפיד...

התעוררו והתחילו לחיות!