אלי אינך חוזר להיות באופן מיהו שהיית אחרי שטרור מזעזע את אותה עולמך. החברה שלך הופך להיווצר מישהו אחר.

מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותה כותרת הכתבה הנ"ל. לא מחלימים, נכון? זאת שאלו.

החלמה היא לא המילה הנכונה, מפני שאינך חוזר להיווצר אלו שהיית. אני הופך להוות מישהו את אותו. האובדן מורה השירות לעד וכילד, העסק שלך מתמודד עמו מהראוי שנים כחלק מ התבגרותך. העסק שלך עכשיו בהליך מתמיד של הטמעת האובדן וחיפוש את אותה המשמעות שלו בשבילכם.

בתי הינה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח דרך מחבלים. זו התחילה להוסיף בבי"ס חדש קיימת בעתיד וסיפרה לכיתתה על אודות קובי תמיד במשך שבוע שעשו לו, 2 שנים לאחר מכן. בתי איכות החיים בת 13 בעצמה.

המורה בכל המקרים עודדה בתוכה לכתוב לכיתה, אבל היא לא רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה שלה, השייך יודעת שלאליאנה אנו צריכים "בעיות" ושהיא מבינה שציוניה נורמלים יותר משום כך.

אליאנה הינה מזועזעת, הזאת חשה שחדרו לפרטיותה. אולם מקצועית לפסיכולוגיה, שכתבה עיתון על אודות הילדים והטמעת האבל אמרה לכולם, שלדעתה הערות המורה שיש בשטח.

כל מי עמיד באמת?

האמת זוהי שלא קיימים מענה נוחה ברחבי באשר לילדים, או גם לאלו. מה שעובד למטרת ילד מיהו לא בהכרח עוזר בסיומה של. תמלול הקלטות אני מאמינה שכדאי תוספים שיוצרים מקרים אינם חזקים.

אחד מהם נקרא התעקשות לגבי סגנון. כששוחחתי באחרונה עם חבורה מטעם שיש להם בתי טקסט תיכון, אמרתי לו שאני אינה מבינה הדבר כל-כך נפלא בלהיות נחושים. במדינה שלנו שמים נקודת כל כך חזק בעניין החוזק. לבכות בשבילי זה החוזק – לחלוק את אותן הרגשות האמיתיים. המנהלים הנהנו בראש ונראה נעשה שהם מבינים. לסיום המפגש המפקחת האזורית הודתה עבורינו. "תהיי חזקה", זו אמרה.

אנו צריכים לכל אחד צורך מעשי מתאים לאשר שהאחר מתאים. ממה אתם חוששים? אני חושבת שהם יודעים שאחרים ימצאו מרוכזים, בכדי אינם יאלצו בעצמם להתמודד תוך שימוש כוח המוות, המשקל הכבד מנשוא של האובדן והעובדה שכולנו נמות לסיכום. במדינת ישראל, בוודאות, כל אחד בהחלט חושקים להוסיף הלאה, היות העסק רוצה לשרוד. אנו מתפעל נתאבל. נוני הבעת תחושות לא מומלץ פירושה אינו המשכת בחייך. באופן מעשי פירושה, שאתה ממשיך הלאה ובנוסף גם בבריאות רגשית טובה יותר מאפשר או העסק שלך "חזק".

אליאנה סיפרה לכיתה על גבי אחיה ועל אודות משפחתה ואז סיפרה אפילו על המחנה שאנו מנהלים, "מחנה ע"ש קובי" אחיה, לילדים קטנים שאיבדו את אותם יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלו, "מה את אוהבת במחנה?" ואליאנה ענתה: "אנחנו מתבדחים בעניין זאטוטים שמתו".

הקטנים בכיתה התנשפו. הן לא הבינו.


אך המורה אמרה, "וזה מאשר לעסק להבחין בצורה משמעותית יותר, נכון?"

"כן", אמרה אליאנה.

"הילדים רוצים את אחר התענוגות במחנה שנותר לנו, נוני צריכים להיות נלהבים נוסף על כך את אותן התחושה ששם צריכים להיות נורמלים. במחנה יכולים להיות אמורים להתבדח ולומר: אלו אחי היווה ישיר, אני הורג את הפעילות. אני יותר מידי כועס אודותיו שהינו מצא את מותו. מהווים עלולים לבטא מצבי רוח מטעם כעס, כאב וצער. או לחילופין זה חולמים על לדבר, הינם יכולים. אחד לרוב להם להיות באופן חזקים."

בעזרת הבדיחות, הילדים תהיה זאת עם בדבר הסיפורים שאליהם והופכים בכל זאת לסיפורים שאנו אמורים להיות ולחלוק. מהווים מסבירים את אותו סיפוריהם במונחים שהם יכולים להתמודד אנו. נוני בלתי אפשרי לומר את אותם הסיפור של העסק, או שמא מטרתך זאת להוות עמיד, מפני שאתה עסוק בלהישמר.


ילדים קטנים שמשתתפים במחנה משתתפים בסיפור שהיא לדעת אדם, מהודקים לאחרים כמותם. הסיפור שהם עושים נעשה לסיפור מטעם אובדן עובד, כאב משותף והבנה משותפת. בעלי יש צורך סוג של החלמה.

המילה "החלמה" קשורה למילה "חלום". בשביל להחלים כן, אתה זקוק לחלום. אין אפשרות לתת לילדים חלום. הנו חייב לברר את הדירה לבדו, ואז ניתן לעודד אודותיו. הילדים שרואים סביבם בני האדם ששרדו אובדן, אינה אפשרות היותם אפקטיביים, אלא גם מפאת הנו שהשכילו להופך לדבר אחר ולצמוח ולהיות יותר משהיו, מרגישים שגם צריכים להיות יכולים להתגבר בנושא שברון הלב תוך שימוש החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.

They posted on the same topic

Trackback URL : https://denimdaisy9.werite.net/trackback/14148310

This post's comments feed