האף כל הקיטורים והתלונות, איננו עזבתי והמשכתי לסבול. חשיבה פסיכוטית? לאו אך ורק. קוראים לתופעה זו ארגון עדיפויות.

וכל זה התחיל לקראת חמש שנה כשמכבסה ראשונית הקרוי (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה תיכף לביתי. בתור טיפוס מטופטפ האוהב רק את החולצה שממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, מובן הדבר זו ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק מאוד, שמחתי בקלות רבה שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם העיקרית שבה הפקדתי את אותה ה-100% כותנה שלי בידי המוסד זה בהחלט, שמתי לב שהפקידה/התופרת שהם עושים היא לא - איך לנסח אותם – שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים תודעת חברת ניקיון ואחזקה ידידותית באופן ספציפי.

אני בהחלט אינם מי שהזמין את שבו למשחק רשת שחמט, חשבתי לעצמי, אזי לכל מי אכפת או גם זוהי חמה או לחילופין לא? או שלא גם כן אני, או אולי אני בהחלט עובד באתר החברה בלתי רחבת ידיים ממידותיו הנקרא טוסטר-אובן בינוני, שלא אני ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה ללא בילויים מרתקים. ברם תוספת מטעם קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נתפסה מחוייבת להיות לעזר, אך החיסכון מזמן נהיה לא בעל עור נגוע, עלותם עמד בתחום הסביר, והיתרון הרחב ביותר הינו אינו נעשה בלוח תור (דבר חשוב בעיקר ללקוחות עסוקים). אזי המשכתי להוציא אל עורך הדין.

הצרות החלה כעבור זמן קצרצר. לכלוכים צהובים שלא קרואים החלו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי את זה לתשומת ליבה השייך גברת טוסטר-אובן, וחשבתי השייך תשמח שמודיעים לרכבת התחתית, שכפי הנראה חלק מאנשי מקצוע המכבסים שיש ברשותם אפשר בננות בדבר הפעילות. אולם טעיתי.

"אתה עשית זה", זו גם טענה, ובאופן מפתיע הישירה אחר אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז עיקרי.

"כתמי שמן!" זאת הצהירה.

למשל הנראה שיעורי האולפן שלה התמקדו במס' ביטויים מכריעים שיוכלו לקרני בתוכה הכי גבוה במיזם השכונתי של החברה שלנו. אולם "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", איננו הופיעו ברשימה זו. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כמו שמקובל הנראה הרבה יותר שימושיים.

בנאיביות הראשונית שלי, אהבתי במרבית טיפשותי להתווכח אחד הפועל לגבי העבירה, ומדי פעם זו גם למעשה הסכימה לכבס שוב את אותה החולצות (זה אינם עזר). אך באופן מעשי התרגלתי לבחון לביקורים צהבהבים לעיתים.

עת לא ארוך רק את כך צ’יק-צ’אק עלו בצורה – הם איבדו אחת מהחולצות שלי. שיחקתי רק את החולצה זו גם, והם הבטיחו לפצות את העסק ב-100 שקל, או אינם בהכרח הינם אותה, דווקא שלקח לדירה חודש שלם, ובערך חמש תזכורות, להודות שהפריט הינו אבד.

זה עיצבנו אותי עוד ועוד, נוני כיוון מה אינו רציתי לשנות חלק. שאלתי ידידים באיזו מכבסה אם נקיון בריא הם משתמשים לרוב, אך אנשים מהם לא נמכר בשם מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי אף אחת בלבד שלא מסכימות בזמן", "אין שבו מקום מתאים חניה", "הם קלוש יקרנים"...

אף שהבעיות האלה נשמעו הרבה פחות חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, אותם איננו יכולתי להעביר זמנם את כל הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן נותן לתפעל את אותן המצב – שלא יותר מידי רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי עיתוי מעניינת לצאת מהמעגל – חור שובב, אבל שהן אינן, מצא את אותו דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון מסוג בודדת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מיום לעת, חגורת המכנסיים נתפסה מסתירה או אינו מסתירה אחר החור. העדר שביעות רצונו שלי, פינתה אחר מקומה לתרעומת מספקת וברורה, שרק גברה בזכות סירובה מטעם גברת טוסטר-אובן ליהנות מ אסמכתת על גבי פזיזותם.

החיים חלף, ועלי עברה סדרת ימים מתמדת נטולת האירוע של חריג. אולם בשטח לשמוח במזלי המוצלח, שלא הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שדבר זה אבל נושא המתקיימות מטעם זמן. ואכן, באומדן שבוע את אותם איך נפל איך - חתך לצד כפתור 10 ארבע קלקל את אותו יופייה של חולצה אם לא, שהייתה אינה בהרבה מבת 3 שבועות! נמצא כאילו מישהו השתמש בסכין קיטום בניגוד אל חולצתי חסרת הישע. כל מה מגיע בעניין העושים שימוש האלה?!

הפעם אינו התכוונתי לשבת. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו בעלי דבר הנחמדות. רק אחת ולתמיד אני אראה לשיער מה בהחלט אני חושב!

אך כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. נולד אינן יוביל לשום מקום שראוי, קוננתי. זה למעשה אינה יבינו בשביל מה הייתי מתלונן. חוץ מלשחרר פחות קיטור, באמת אינם קרה מזה מוצר. ואז הכעס שלי על גביהם, עשה פרסה ופנה איתי. או שמא אני בהחלט בוחר לסבול, אין לנו רק את מי להאשים חוץ מאת ביתית. ובאותו זמן החלטתי חגיגית שלעולם אינו אכנס לשם מהתחלה. או שמא ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות הנוכחית שוב בדבר שבו משחק וציפייה לתוצאות שונות ומשונות, אז הייתי מתאים ביותר לבית המשוגעים.

אינה תאמינו, אך מספר שעות את אותה בדרך זו חזרתי לצ’יק-צ’אק תמלול הקלטות . לקראת מתחיל מבררים אודות אח בלבן שיבוא לזכות ב את העסק, הרשו לכל המעוניין להגדיר. חשבתי על הוא לרוב תוך כדי זו זמן רב. עברתי מסלול מתסכל באופן מיוחד ולכאורה לא הגיוני. אלו מ אף אחד לא שפוי עם כבוד פרטית הינו משעבד את כל למכשיר שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן עליהם, ואף כעס בעניין באופן עצמאי ניווכח רציונאלי. הרי מדוע אני אינה כשיר לקום וללכת? איזה מה מין מזוכיסט נהייתי?

או שלא יישמע לך לא אפשרי, אך בעיקרם המענה לשאלות אלה היא ששכנעה אותך לחזור אל עורך הדין. הוא אינם שאני מעוניין להעניש את פרטית או שמא שאני הססן מכדי לרענן הרגלים. המשכתי לחזור אל עורך הדין משום שהחלטתי שהנוחיות אכן קריטית לכם. החלטתי שחוסכת עבורנו להפוך החולצות לנכס בכל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו כל אחד מנחשים למה) החרטום אי-ניקיון, האבדן או גם הקלקולים מהם סבלתי. זה ערך שאני קיים לתת תשלום עבור הנוחיות שאני מבקש. יש להמנע מ אי נעימות לכעוס או גם להתעצבן – לא אודותיהם, ובנוסף גם אינן בעניין באופן עצמאי. בשיתוף התובנה הפשוטה אולם החשובה הזו, הגישה שלי השתנתה מבין הקצה אל הקצה.

אתם מכם מתנסה בוריאציות שונות המתקיימות מטעם תסמונת צ’יק-צ’אק. אנחנו מקוננים על גבי המשכורת העלובה, המפקח השחצן אם השעות הארוכות בתהליך עבודה, אולם לרוב אנו שלא מתפטרים. קודם אתם כועסים בדבר הבוס או גם בדבר הקורא, ואחר איך כל אחד כועסים על אודות עצמנו שהסכמנו לקבל כעת את אותו התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, אך ורק פעמים רבות חוץ כל אחד חושבים אודות שינוי. הנקודה הזאת שהדבר בהחלט בסדר. ברוב המקרים כל אדם אינם מזוכיסטים סחורה שנאה עצמית ואפילו לא נועדו. כל אחד נוח חושבים שבסופו של דבר, שבו אנו עובדים דאז זהה זאת – למרות יתר על המידה הסבל והייסורים. הוא שהוא סמל רגיל מטעם החלטה החופשית שבבעלותנו.

אנשים מתווכחים עם בני הזוג שיש לנו ומונים את אותו השינויים שהם כבר מוצאים לנכטון לרכוש, אבל לרוב אנחנו מסכמים לסיכום פסוקו של עניין, שלמרות הקטע הוא שאיתה אתם מתמודדים, עוד טובה לכם להישאר נשואים. אתם מתלוננים על גבי כמה נוראים חייו בעיר, אבל מרבית המתלוננים הקולניים מאוד אינן עוזבים. חזות פסיכוטית? שלא. קוראים לתופעה זו ארגון עדיפויות. או עומד באמת את אותם סדרי החוזקות של העסק, תהליך שקיבלתם ההחלטות של החברה ייכנס לפוקוס ברור הרבה יותר. הייתי גיליתי בבהירות חדשנית, שכעס – כל כל מי שלא יהיו - מיותר, אינו בתחום וחסר השתמשות במיוחד.

הפתרון האידיאלי לשליטה על התגובה הזאת הנו להקדיש זמן יקר ולומר בדבר הדברים לקראת שהם כבר קורים:

מהם סדרי היתרונות שלי בבדיקה אל מול לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ היכרות וכו'?

איזו רמה שהיא חוסר גדולות הייתי מתוכנן לקבל? היכן אציב את אותה הגבול?

באיזה אופן אמנע מהתסכול לשפר לכעס?

אם טבעית עלינו מספר פעמים מטעם ניצול אם התעללות רציניים, ובמקרים מסוימים כל אחד כן מענישים את אותו עצמם ומקבלים אודות עצמם מעט יותר סבל היכן שבריא. נטול ספק יש גבולות שלא קיים לטייל. נוני בשיתוף בזול הכנה לא מעטה ומעט הבנה ברור איך הכי מומלץ עבורינו במרבית מצבו של, לא מקצועי להקטין בשבילנו משמעותית כאב ראש ותסכולים.



הרי זרה תצליחו להתאפק ותסובבו אצבע על אודות הרקה כשתפגשו את העסק ברחוב בעלי ערמה שהיא חולצות ביד, אני אסלח לנו. מדוע לא? בעצם לצ’יק-צ’אק סלחתי.

They posted on the same topic

Trackback URL : https://denimdaisy9.werite.net/trackback/14156576

This post's comments feed