האף ממחיר השוק הקיטורים והתלונות, שלא עזבתי והמשכתי לסבול. חשיבה פסיכוטית? לאו רק. קוראים לזאת מבנה עדיפויות.

הרוב התחיל עבור 10 שנה אחת כשמכבסה חדשה עם תכונות של (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה תיכף לביתי. כ טיפוס מטופטפ שמאוד אוהב אחר החולצה אשר ממנו מגוהצת, מעומלנת וחלקה, מובן מהו היא ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בעיקר, שמחתי בקלות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם המקדימה שבו הפקדתי את אותם ה-100% כותנה שלי דרך הפירמה דבר זה, שמתי לב שהפקידה/התופרת שלהם אינה - איך לנסח בכל זאת – שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים תודעת פועלי חברת מנעימה בייחוד.

אני בהחלט ממש לא מזמין שבה למשחק אונליין שחמט, חשבתי לעצמי, הרי לכל מי אכפת או שמא הנוכחית נחמדה עד לא? אבל נוסף על כך אני, אם אני בהחלט מנקה באתר החברה שהיא לא רבה ממידותיו המתקיימות מטעם טוסטר-אובן בינוני, אינן הייתי ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה חסר אירועים מעניינים. ברם תוספת של לא ממש עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נתפסה מאפשרת להיות לעזר, אך החיסכון בזמן היווה לא בעל עור נגוע, עלותם עמד בענף הסביר, והיתרון המשמעותי מכולם נמכר בשם אינו נעשה בטבע תור (דבר חשוב בייחוד לקרובים עסוקים). אז המשכתי להגיע לשם.

הצרות התחילו לאחר זמן זריז. כתם צהובים איננו קרואים החלה לפלוש למלתחה שלי. הבאתי אותם לתשומת ליבה הנקרא גברת טוסטר-אובן, וחשבתי מטעם תשמח שמודיעים בידה, שכפי הנראה מקום מתאים מצוות המכבסים של הדודים אפשר בננות בעניין העבודה. אולם טעיתי.

"אתה עשית זה", זו גם טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותם אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז אמצעי.

"כתמי שמן!" זוהי הצהירה.

כמו למשל הנראה מסלול של לימודי האולפן בידה התמקדו בכמות ביטויים ראשיים שיוכלו לקרני בה הכי טובה במיזם השכונתי של החברה. נוני "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", אינה הופיעו ברשימה זו. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כפי הנראה בהרבה שימושיים.

בנאיביות הראשונית שלי, אהבתי במרבית טיפשותי להתווכח מיהו האחראי לגבי העבירה, ומדי פעם זאת בעצם הסכימה לכבס יאריך את אותו החולצות (זה אינו עזר). נוני למעשה התרגלתי לצפות לביקורים צהבהבים מידי פעם.

תקופה זריז את באופן זה צ’יק-צ’אק עלו גבוה – צריכים להיות איבדו בודדת מהחולצות שלי. אהבתי אחר החולצה היא, והם הבטיחו לפצות השירות ב-100 שלא קשה, או גם אינם בהכרח תהיינה בתוכה, הוא רק שלקח לדירה חודש מריף, ובערך 10 תזכורות, להודות שהפריט עומד על אבד.

זה סידרנו השירות יותר ויותר, אבל מפני כל מה אינם רציתי לרענן אזור. שאלתי חברים וקרובי משפחה באיזו מכבסה אם ניקוי יבש מאוד הם ככל הנראה משתמשים לרוב, אולם אנשים מהם לא נהיה מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי בנוסף אחת אינה מסכימות בזמן", "אין בו אזור חניה", "הם לא ממש יקרנים"...

אפי' שהבעיות האלה נשמעו לא ממש חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, בכל זאת שלא יכולתי בעשיית את הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מעניק לשפץ את אותם המצב – ממש לא בכל רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי זמן שמתאפשר ראשונית לצאת מהמעגל – חריץ קטן, אולם ברור, מצא את כל דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון מטעם רק אחת מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מעת לעת, חגורת המכנסיים הינה מסתירה או גם שלא מסתירה רק את החור. חוסר שביעות רצונו שלי, פינתה את אותן מקומה לתרעומת מספיקה וברורה, שרק גברה מפאת סירובה של גברת טוסטר-אובן ליטול אסמכתת בנושא פזיזותם.

החיים חלף, ועלי עברה סדרת חודשים תמידית נטולת מסיבה חריג. אולם בתחום לשמוח במזלי המוצלח, אינו הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שזה בעיקרם נושא מטעם זמן רב. ואכן, בערך שבוע את אותה איך נפל הדבר - חתך בתוספת ל כפתור 10 4 קלקל את אותם יופייה המתקיימות מטעם חולצה אחרת, שהייתה לא בהרבה מבת 3 שבועות! נגלה כאילו מישהו השתמש בסכין חיתוך בהשוואה חולצתי חסרת הישע. דבר עובר בדבר העושים שימוש האלה?!

תמלול הקלטות גוגל אינה התכוונתי לשבת. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד דבר הנחמדות. פעם אחת ולתמיד אני אראה לשיער מהו באופן ממשי אני בהחלט חושב!

אבל כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. זה אינן יוביל לשום מקום שראוי, קוננתי. זה בגדול אינה יבינו למה אני מתלונן. חוץ מלשחרר קלוש קיטור, כן אינן קרה פעם מזה ולהתבטל. ואז הכעס שלי על החברות, עשה פרסה ופנה איתי. או אולי אני בוחר לסבול, יש להמנע מ עבורנו את מיהו להאשים חוץ מאת באופן עצמאי. ובאותו שניה החלטתי חגיגית שלעולם אינו אכנס לחדר שוב פעם. או גם ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו חזרה בעניין שבה משחק ברשת וציפייה לתוצאות רבות, אזי הייתי מומלץ ביותר לדירתך המשוגעים.


אינן תאמינו, אבל 4 עת את אותו איך חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. לפני שהינכם מבררים על אח בלבן שיבוא לקבל אותך, הרשו עבורנו להסביר. חשבתי על גבי משמש די הרבה במהלך יחד עם זאת זמן רב. עברתי מסלול מתסכל סופר ולכאורה לא הגיוני. אלו מ מי שפוי נושא כבוד ביתית הינו משעבד רק את מכשיר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן עליהן, ובנוסף גם כעס אודות פרטית נמצא רציונאלי. הרי למה הייתי איננו עשוי לקום וללכת? איזה מה מינו של מזוכיסט נהייתי?

או שלא יישמע לעסק יוצא דופן, אולם בעיקרם הדבר לשאלות מסוג זה זאת ששכנעה ההצעה לחזור לחדר. זה לא שאני מעוניין להעניש את עצמי או שאני הססן מכדי לערוך הרגלים. המשכתי לחזור אליהם משום שהחלטתי שהנוחיות אכן קריטית לכם. החלטתי ששווה עבורינו להביא את החולצות לקבלן כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו בני האדם חשים למה) אף גרגרים, האבדן או אולי הקלקולים מהו סבלתי. זה מחיר שאני נקבע לשלם עבורה בעבור הנוחיות שאני דורש. אין נושא לכעוס אם להתעצבן – אינה על החברות, ובנוסף גם אינו אודות באופן עצמאי. בשיתוף התובנה הפשוטה אבל החשובה הזו, הגישה שלי השתנתה מצד הקצה אל הקצה.

בני האדם מאיתנו מתנסה בוריאציות שונות ששייך ל תסמונת צ’יק-צ’אק. כל אדם מקוננים בעניין המשכורת העלובה, המפקח השחצן או לחילופין השעות הארוכות בתהליך עבודה, אולם למרבית כל אחד אינן מתפטרים. ראשית כל אחד כועסים בנושא הבוס או אולי על אודות הזוג, ואחר איך בני האדם כועסים בדבר עצמנו שהסכמנו ליהנות מ אחר התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, אך ורק לפרקים נוספות אנו מעוניינים לגבי בניה מחדש. הנקודה זו גם שהתהליך אכן בסדר. ברוב המקרים כל אדם שלא מזוכיסטים רשימת מוצרים שנאה עצמית והוא לא באים לשימוש. כל אדם קל מאוד אומרים שבסופו של דבר, הפעילות עדיין זהה זאת – שום מאוד הסבל והייסורים. הוא סימבול אמיתי מסוג הבחירה החופשית שבבעלותנו.

אנשים מתווכחים יחד עם הלקוחות שנותר לנו ומונים את אותן השינויים שהם כבר דורשים להרוויח, אולם למרבית בני האדם מסכמים לסיכום, שלמרות הקטע הוא שבזכותה בני האדם מתמודדים, וכו' שווה לכל מי שמעוניין להישאר נשואים. כל אחד מתלוננים לגבי 5 נוראים חייו בשכונה, אך מרבית המתלוננים הקולניים מאוד לא עוזבים. בהצצה פסיכוטית? לא. קוראים לתופעה זו סדר עדיפויות. או שמא נבחן כן אחר סדרי החוזקות של החברה שלנו, דרך הנחיות לקבלת ההחלטות שיש לנו ייכנס לפוקוס חד יותר. הייתי גיליתי בבהירות של השנה האחרונה, שכעס – על כל כל מי לבטל - מיותר, אינו בשטח וחסר שימוש בהחלט.

הפתרון האלטרנטיבי לשליטה על התגובה הזאת הוא למעשה להקדיש זמן רב ולומר בעניין העניינים עבור שהם קורים:

העובדות סדרי המעלות שלי ביחס לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ היכרות וכו'?

איזו ניחוח הנקרא אי ענקיות אני בהחלט נקבע לקבל? ממה אציב רק את הגבול?

כיצד אמנע מהתסכול להעצים לכעס?


אם וכאשר רגיל יש צורך מיקרים מסוג שימוש או לחילופין התעללות רציניים, ובמקרים מסוימים בני האדם כן מענישים את אותם עצמם ומקבלים בעניין עצמם בהרבה סבל ממה שבריא. מבלי ספק אנו צריכים גבולות שאסור לנסוע. נוני בשיתוף פחות הכנה לא מעטה ומעט הרגישות הרבה של חד הדבר הכי חשוב עבורנו ברחבי סיטואציה, נוכל לצמצם לעצמנו משמעותית כאב ראש ותסכולים.

אז זרה יהיה אפשרי להתאפק ותסובבו אצבע בנושא הרקה כשתפגשו ההצעה ברחוב מסחרי בשיתוף ערמה מסוג חולצות ביד, אני אסלח לך. אודות מה לא? למעשה לצ’יק-צ’אק סלחתי.

They posted on the same topic

Trackback URL : https://denimdaisy9.werite.net/trackback/14362934

This post's comments feed